קולן של סופרים | הגאון רבי אליהו הכהן – ספר 'שבט מוסר'

רבי אליהו בן אברהם שלמה הכהן האתמרי (~1659 – 1729, ח' באדר ב' ה'תפ"ט) היה דיין, דרשן, מקובל ומחבר חשוב, מתלמידי החכמים הבולטים של יהדות איזמיר במאה ה-17 וה-18. הוא נודע בעיקר בזכות ספרו "שבט מוסר".
מקצת דרכיו בקודש
נולד באיזמיר לאביו, רבי אברהם שלמה הכהן. הוא הקדיש את חייו ללימוד תורה, קבלה, דרשנות וכתיבת ספרים. בדרשותיו הרבה לדבר על מעלת ההסתפקות במועט ועל התרחקות מתענוגות העולם הזה. עם היותו בעצמו עשיר, הטיף לעשירים לפזר את כספם לצדקה, וראה בעוני ובאי השוויון החברתי בעיה דתית מוסרית, הצריכה לבוא לידי תיקון על ידי הקהילה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
את עשירי הקהילה ראה כ"אפוטרופוסים" המופקדים על הכספים של העניים. הוא עצמו שימש כאפוטרופוס לעניים, והיה מחלק להם מהכספים שהיה מקבץ מהעשירים. בדרשותיו הפליג בתיאורי השכר והעונש של העולם הבא מזה, והגיהנום מזה.
חיבוריו
רבי אליהו הכהן חיבר עשרות ספרים, בעיקר בתחום המוסר, המדרש והפרשנות על ספרי התנ"ך. חיבוריו העיקריים כוללים:
שבט מוסר: ספרו המוכר ביותר, יצא לאור לראשונה בקושטא ה'תע"ב, ומאז בעשרות מהדורות. תורגם ליידיש, לאדינו וערבית יהודית. מדרש תלפיות: אוסף מדרשים ואגדות מהתלמודים, מהזוהר ועוד. הספר עוסק גם בזיהוי אבני החושן ובשאר אבנים טובות וסגולתם. ילקוט האתמרי: ספר מדרשים, שהעניק לו את הכינוי "רבי אליהו האתמרי". ולא עוד אלא: ביאור לכל המקומות שבהם נאמר "ולא עוד אלא" בתלמוד ובספרות המדרש. מעיל צדקה: עוסק בענייני צדקה וחסד. עיני העדה: פירוש על המסורה בתנ"ך. מגלה צפונות: חידושים וביאורים על התורה. אגדת אליהו: שני חלקים על אגדות התלמוד הירושלמי. תהילות ה': פירוש על ספר תהילים. אליהו זוטא: פירוש על מסכת אבות. מנחת אליהו: דרושים. סמוכים לעד: פירוש על התורה. מדרש אליהו: דרושים על מעלת פטירת הצדיקים. חוט של חסד: ביאורים וחידושים על חמישה חומשי תורה. ספר ברכת כהן: עוסק בענייני ברכת כהנים. ידו בכל: ביאורים וחידושים על חמישה חומשי תורה, נדפס באיזמיר, שנת תרכ"ז.
חיבוריו של רבי אליהו הכהן ממשיכים להשפיע על הלומדים והעוסקים בתורת המוסר והקבלה, ומעידים על עומק מחשבתו ורוחב ידיעותיו.
מבנה הספר
ספר 'שבט מוסר' פורסם כספר הראשון מכל חיבוריו של רבי אליהו הכהן מתוך מטרה 'לייסר עצמי ואחרים כמוני… לא הנחתי דבר גדול וקטן שלא כללתי בתוכו למוסר האדם המכניע נפש החוטא להביא לשוב לבוראו להסתופף תחת כנפי התשובה'.
מלבד דברי המוסר כלל בו המחבר שלושה חלקים:
א. תיקוני עבירות מפי סופרים ומפי ספרים.
ב. שלושה דרושים מעניין התשובה ונכללים בהם כמה וכמה חידושים.
ג. מאמרים פזורים מדרכי התשובה המסייעים לדעת כיצד לתקן את המעוות.
הספר בנוי מנ"ב פרקים, כמניין שמו של המחבר-'אליהו', כשבכל פרק עוסק הרב המחבר בנושא אחר: בריאת האדם וחסד ה' איתו, לימוד מוסר מתוך אירועים העוברים על האדם, נחמה למתייאשים, ויכוח הנפש עם הגוף וויכוח הגוף עם היצר ועוד נושאים רבים וחשובים. הספר זכה והתקבל באהבה אצל הלומדים ויצאו ממנו למעלה משישים מהדורות בעשרים ערים שונות ואף תורגם לאידיש, ללאדינו ולערבית יהודית.
מתורתו
חידוש גדול כותב הרב המחבר בנוגע לדרך הלימוד הראויה לאדם (פרק א), דעת הרב היא ש'לעולם יהיה עיקר לימודך בדבר של תורה שליבך חפץ יותר, אם בגמרא גמרא ואם בדרוש דרוש…אל תבט ותשגיח לדברי המתנגדים על מה שחשקת לעסוק בתורה, בגמרא או בפשט או בדרוש וכו' באומרם לך למה אתה מוציא כל ימיך בפרט זה של תורה ולא בפרט זה…אם תשים דעתך לדבריהם יכריחוך להתגלגל בזה העולם פעם אחרת ולעבר נפשך בחרב חדה של מלאך המות ולטעום טעם מיתה", דעתו של הרב היא כי מי שלא עוסק בחלק בתורה אליו ליבו נמשך יתן על כך את הדין, ועל דבר זה הוא חוזר אף במקומות נוספים בחיבורו.עבור אדם ששרוי בצער על שאין דבריו נשמעין משום שהוא עני כותב הרב המחבר (פרק ה) "ואם צערך שאין דבריך נשמעין דכתיב וחכמת המסכן בזויה, שים נגד עיניך שהקדוש ברוך הוא שומע בקולך, שנאמר כי שומע אל אביונים ה'", ומאריך הרב לנחם את העני על דברים הגורמים לו צער בגלל העוני בו הוא שרוי.בנוגע להנהגת הבית כותב הרב המחבר הבחנה דקה ומלאת הבנה בנפש האדם (פרק טז), "והוי זהיר שלא להראות עניות לבני ביתך, וכל דבר ששואלת אשתך הוי מבטיח לה לעשות והקדוש ברוך הוא יזמין לך, כי עיניה תלויות בך ועיניך תלויות בהקדוש ברוך הוא, ואם לא בא לידך למלאות שאלתה, תתלה הדבר שלא נזדמן עדין דבר טוב ותמתין עד שבא לידך ותדחינה בדברים עד שתבין שאין ידך משגת. כלל העולה: מפיך אל יצא 'אין בי יכולת' שתתבזה בעיניה וירבו הקטטות".פרק שלם (כב) הקדיש הרב המחבר לדברים שאפשר ללמוד מעולם הצומח ועולם החי, דוגמאות מעניינות הם המוסר שניתן ללמוד מדבורה אשר "מהפכת העשב בפיה לדבש מתוק ומשליכה בפיה בכורת להנאת העולם…כל שכן וקל וחומר שיש כח באדם על ידי עסק התורה להפוך בהבל היוצא מפיו המר למתוק, להפוך מידת הדין למידת הרחמים", מן הסרטן שבים לומד הרב "ילמד אדם דרך ארץ מסרטן של ים שאינו אוכל כי אם בשתי אצבעות, כי כמה מהדופי לאותם בני אדם האוכלים בכל האצבעות כאשר ראו עיני ונמאסים כל האוכלים עימו עד שידם מסלקים מהאכילה מרוב מיאוס".כותב הרב המחבר (פרק מא) שישנה סיבה גדולה שטורדת את האדם מהשגת השלימות והיא הקפדתו על שיחת אנשים שמדברים עליו בשעת מריבה וקטטה "ומצטער ודואג מאותו דיבור ימים ולילות עד שעוז פניו ישונה וליבו בל עימו לעסוק בתורה ובמצוות". הרב המחבר מתייחס לזה כאל שטות וכותב שאפשר לאדם לגבור על מחשבות אלו אם יתבונן במקרה. כאשר המחרף הוא אוהב של האדם אזי יש לזכור את כל הטובות שעשה לו אוהבו הזה קודם לכן שסייעו לו להישאר חי בחיים טובים, ועדיף להיות חי מחורף ממת שלא שומע חרפת עצמו. ואם המחרף הוא זר לו, אין חרופו תמידי ולאחר שיפרדו זה מהאחר לא ידע ממנו עוד וכיצד עבור חירוף שאינו תמידי יפסיד האדם כמה ימים ולילות שבהם יכול היה להיות שקט לעבודת ה' ובמקום זאת נטרד לחינם. פרק שלם הקדיש הרב המחבר ללימוד מוסר מן הקוף (פרק מז), לפי "כי לא לחינם עשה אלוקים לברוא בריה כזו כי אם שילמד האדם על דרך מלפנו מבהמות ארץ", והמוסר הנלמד הוא בין היתר מה שהקופים נוהגים לחקות את בני האדם וזה משום שרואים בעצמם מבנה גופם דומה לאדם ולכן מנסים לפעול כפעולתו ללא יאוש גם כשלא מצליחים לעשות את אותם הדברים בשלימות, כך האדם עליו לדעת שהוא נעשה בצלם אלוקים וכי עליו גם כן לנסות להידמות ליוצרו בכל דרכיו אפילו שיודע הוא שלא יוכל להגיע לשלימות בזה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן