הדחת היועמ"שית תהיה קשה יותר משנתניהו ולוין חושבים. וזה עלול להתנקם בהם
כעיתונאי שמכסה את ניסיונות הרס הדמוקרטיה של שר המשפטים, יריב לוין, מאז הארבעה בינואר 2023, ההערכה שלי שגם המהלך האלים הזה, כמו הרוב המכריע של מהלכיו, ייכשל. כאזרח שחרד לדמוקרטיה שלו, אני חושב שהעלאת ההערכה הזאת על הכתב גובלת בחוסר אחריות שלי, שכן היא יכולה לתרום לאדישות ציבורית. כדאי לזכור כי מה שבלם את רוב הרפורמות ההרסניות בשנתיים האחרונות הוא לא רק בג"ץ, אלא גם היציאה המרשימה של אזרחי ישראל הציונים הדמוקרטים לרחובות. אם האזרחים המותשים והמדוכאים קוראים כאן, כמו במקומות אחרים, שהאקט האלים הזה ייחסם בסבירות גבוהה על ידי בג"ץ, הם עלולים חלילה להישאר בבית, וזה ממש לא הזמן להתנהגות פאסיבית. לוין, קרעי, רוטמן ושאר מפגעי הדמוקרטיה, מביטים בקנאה במה שמחוללים טראמפ ומאסק לדמוקרטיה האמריקאית והם רוצים גם. שקט יסייע להם מאד במשימה.
ואחרי הערת ההזהרה הזאת, הנה ההסבר מדוע הליך הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה לא חוקי בעייני ומהן המשוכות שיעמדו בפני לוין בדרך להפיכת מוסד היועץ המשפטי לממשלה לסניף של בלפור פינת נתן אשל. נתחיל במקור החוקי לכל הסיפור הזה: מינוי ופיטורים של יועץ משפטי לממשלה לא מעוגנים בחוק, אלא בהחלטת ממשלה מלפני חצי יובל. ההחלטה אימצה את הדו"ח של ועדת שמגר משנת 2000. ועדת שמגר כונסה בעקבות פרשת מינוי לא ראוי לתפקיד היועץ (פרשת בר-און-חברון). גם אז ראש הממשלה היה בנימין נתניהו, גם אז הוא ניסה לפגוע במוסד בשל אינטרסים אישיים. אז, ב-97', זה היה כדי לסייע לאריה דרעי להימלט מאימת הדין; היום הוא עושה זאת, באמצעות שליח, כדי למלט את עצמו. הוועדה אז התייחסה גם לדרך המינוי הרצויה של היועץ, וגם לדרך פיטוריו.
העיסוק בפיטורי יועץ נבע דווקא מפרשה מוקדמת לעידן נתניהו – פרשת קו 300. אחד מרגעי השפל שרשמה אותה פרשה היה פיטוריו של היועץ המשפטי לממשלה אז, יצחק זמיר, שנלחם באומץ נגד טיוח הפרשה ונאלץ להתמודד חזיתית עם ממשלת האחדות של שמיר ופרס. פיטוריו היו הרבה פחות דרמטיים מהיום, שכן הוא כבר היה בתפקיד 8 שנים (לשם המחשה, כיום הקדנציה קצובה לשש שנים), ולאחר שהודיע כי בכוונתו לפרוש (ואז חזר בו).
Post Comment