"לא אהנדס שיר כדי להגיע לקהל רחב. אנשים מריחים זיוף מקילומטרים"
כשהמוזיקאית רונה קינן עבדה על האלבום "זמן התפוז", היא עמדה בפני צומת דרכים מקצועי. "הייתי צריכה לבחור האם אני רוצה להתחפר עמוק יותר במה שמעניין אותי לעסוק בו ולגעת במקומות אמיתיים יותר או מצד שני לעשות שקר בנפשי ולנסות להתאמץ להגיע לאיזה קהל אחר".
כלומר, התלבטת אם להתחנף למכנה משותף רחב יותר ולפלרטט עם המיינסטרים.
"נכון. אבל מניסיוני, תמיד כשאתה בוחר לגעת במקום אותנטי יותר, אתה קוצר פירות יפים יותר".
זה כל כך לא הגיוני שנשמע דואט שלך עם עדן חסון, לדוגמא?
"ברור שיכולתי לחבור לעדן חסון, שאני מאוד מעריכה אותו אגב. אני מאוד אוהבת את המוזיקה שלו, אני שומעת את המוזיקה שלו באוטו וממש כיף לי. אבל זה חייב לבוא ממקום אותנטי. זה חייב לבוא מזה שניפגש איפשהו, נדבר, שיהיה בינינו איזה קליק ונגיד 'יאללה עושים משהו'. אני לא אלך ואתחיל להנדס את זה רק כדי להגיע לקהל רחב יותר. זה ניכר שזה מאולץ. אנשים מריחים את הזיוף מקילומטרים, הם לא טיפשים.
"שמע, אני לא נואשת. אני מאוד מעריכה את הקהל שלי. אני ברת מזל שיש לי את הקהל הזה ואת הפידבקים שאני מקבלת לאורך השנים מאנשים. אם אגיע לעוד אנשים זה יהיה בונוס, אבל בסופו של דבר יש משמעות בלהכיר את הנפח האמיתי של הדברים ולהיות מבסוט מזה. אמן צריך לדעת מה המגבלות שלו, והיום – כשאני כבר בת 45 – אני קולטת על עצמי שיש לי פחות ופחות סבלנות לזיוף, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר. אני שואפת לזיקוק ולצמצום".
למה בעצם שיר משותף שלך עם עדן חסון או עם שרית חדד הוא "זיוף"?
"זה לא, אבל זה צריך לבוא ממקום אותנטי. אם אעשה את זה כמהלך של יחסי ציבור, זה לא מגניב".
***
צפו למעלה בריאיון המלא עם רונה קינן
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי
Post Comment