משפחת ביבס הובאה לקבורה, ומה עשו עם זה במערכת החינוך? כלום
ישראל נמצאת למעלה מ-500 ימים במערכה מורכבת, והנוער שלנו ניצב בעין הסערה. השנה האחרונה הציבה בפני תלמידינו אתגרים רגשיים וקוגניטיביים חסרי תקדים: התמודדות עם מלחמה בצפון, ציפייה דרוכה לשלב א' בעסקת החטופים, השמחה המעורבת בדמעות בשובם של חטופים חיים והכאב העמוק עם חזרתם של חטופים שנרצחו.
במציאות רגשית טלטלה כזו, תפקידה של מערכת החינוך להתאים את עצמה – להיות מצפן בסערה, ובמיוחד עבור תלמידי שכבות הבגרות הנדרשים להמשיך במסע האקדמי שלהם למרות הכל.
בעוד התלמידים שלנו חווים טלטלה רגשית, מערכת החינוך ממשיכה לפעול כמעט ללא שינוי בדרישותיה האקדמיות. בבוקר שבו הוחזרו גופותיהם של בני משפחת ביבס, משפחה שעם שלם התפלל לשובה, התקיימו בחינת בהיסטוריה של עם ישראל, כאילו מציאות החיים שלנו מנותקת מההיסטוריה שנלמדת בכיתות.
נוכח מציאות זו, עולה השאלה הבלתי נמנעת: האם מערכת החינוך, שתפקידה להכין את הדור הבא לחיים מלאים ומשמעותיים, יכולה להרשות לעצמה להתעלם מחוויית החיים העכשווית של תלמידיה? האם בחינות שינון הן הדרך הטובה ביותר להעריך הישגים בתקופה שבה המציאות עצמה מזמנת שיעורים עמוקים בהיסטוריה, באזרחות ובערכי אנוש?
Post Comment