"הסוד" שלמד רבה החסידי של טבריה מכתבי רבי חיים ויטאל

"הסוד" שלמד רבה החסידי של טבריה מכתבי רבי חיים ויטאל

ביום שישי האחרון ציינו את יום פטירתו של רבה החסידי של טבריה, הגה"צ רבי משה קליערס זכר צדיק וקדוש לברכה.
91 שנה לפטירת רבה החסידי של טבריה: המלמד שהפך למנהיגאברהם אבינו היה "ראש ישיבה ליטאי"? | סיפורים מתוקים על רבה החסידי של טבריה
היום נמשיך ונספר אודותיו כמה סיפורים ואנקדוטות מחייו המופלאים, בהם השפיע על צאן מרעיתו.
מפגש בגליל
היה זה בחודש חשוון תרע"ד (1913). השמש האירה את טבריה כשהגיעה הידיעה: 'מסע הרבנים' – הרבנים המפורסמים מירושלים ויפו מגיעים לבקר, הלו הם רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי אברהם הכהן קוק.
בספר "אלה מסעי" מתועד הביקור בפרוטרוט: "מנחה התפללנו בבית המדרש אשר להישיבה על ציון רבי מאיר בעל הנס… כל בני הישיבה יצאו לקראתנו ושמחנו מאוד.. הגענו למקום אורה של תורה וישוב רוחני…".
רבי משה קליערס, שזה עתה הצטרף למסע בכ"ה בחשוון במרחביה, עמד בפתח ישיבת "אור תורה", לבו גואה מהתרגשות. תלמידי הישיבה התאספו בחצר, עיניהם נוצצות מהתרגשות.
"ברוכים הבאים!", קידם הרב קליערס את פני האורחים הנכבדים. "הגעתם למקום של אורה".
המבקרים הנכבדים התרשמו עמוקות ממה שראו. כפי שנכתב בספר "אלה מסעי": "שם מצאנו עולי ימים שהקדישו חייהם לעבודת הרוח ולהתמסרות נאצלה של תורה ועבודה. כולם אהובים וברורים, תחת השגחתו של הגאב"ד ר"מ קליערס שליט"א".
אחרי תפילת מנחה, התכנסו הרבנים לדון במצב היהדות במושבות. הדאגה לחינוך ילדי החקלאים העיבה על פניהם.
"בגליל לדאבון לב הכל הוא עדיין נעזב", נכתב באיגרת המסכמת. "החינוך מסור שם בעיקרו ביד אלה אשר מהם כל קודש ד' בישראל רחוק מלבם, והדור הצעיר הולך ומתחנך ברוח נכריה…".
"זה מזמן העליתי במחשבתי", פתח הרב קליערס, מצטט את דבריו המתועדים, "שאין אנו יוצאים ידי חובתנו כלפי אחים אלה. כי יותר מאשר יש בהם מזידים, הם בעיקר שוגגים, ויש להעלותם על דרך המלך – מלכו של עולם".
הביקור הסתיים בכתיבת איגרת היסטורית, עליה חתמו כולם – הרב קוק, הרב זוננפלד, הרב קליערס, הרב ידלר ושאר חברי המשלחת. האיגרת שילבה תקווה עם דאגה, שמחה על התפתחות היישוב עם חשש מהתרחקות מהמסורת.
בסיומה צוטט הפסוק מיחזקאל: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת…" (שם לו לג).
טעם גן עדן
שמש אביבית חיממה את בקעת גינוסר כשקבוצת תלמידים ליוותה את רבי משה קליערס בדרכו לסיור בין המטעים. ריח הפריחה מילא את האוויר.
"רבי," שאל התלמיד, "מדוע מספרת הגמרא דברים כה מופלאים על פירות גינוסר?". הרב קליערס חייך והתיישב על סלע הצופה לכינרת. "בוא ונלמד יחד את דברי חז"ל", אמר והחל מצטט:
"אמר רבה בר בר חנה: כשהיינו הולכים אחרי רבי יוחנן לאכול את הפירות של גינוסר, כשהיינו מאה אנשים הולכים אחריו, כל אחד היה לוקח עשרה פירות בידו – סך הכל אלף פירות. וכשהיינו הולכים עשרה אנשים אחריו, היינו לוקחים כל אחד מאה פירות. והפירות היו כל כך גדולים עד שסל של שלושה סאין היה מחזיק רק מאה מהפירות האלה!" (ברכות דף מד עמוד א).
"כמה זה שלושה סאין, רבי?", התעניין תלמיד אחר.
"חז"ל מספרים שבכל סל היו נפח של 432 ביצים, וכל אלף הפירות היו בנפח של 4,320 ביצים!", השיב הרב קליערס. "אבל זה לא הכל. הגמרא ממשיכה לספר שרבי יוחנן היה אוכל את כל הפירות האלה ואחר כך נשבע שלא טעם טעם מאכל!".
"איך זה יתכן?", תמהו התלמידים.
"הגמרא מסבירה – לא שלא טעם כלום, אלא שלא טעם דבר משביע. פירות אלו היו כה טעימים שתמיד נשאר תאבון להמשיך לאכול מהם".
הרב קליערס המשיך: "ועל רבי אבהו מסופר שאכל מפירות גינוסר עד שזבוב היה מחליק על מצחו מרוב הזיעה. רבי אמי ורבי אסי אכלו עד ששערם היה נושר, וריש לקיש – עד שדעתו הייתה מיטרפת מרוב מתיקות ועונג, עד שרבי יוחנן היה צריך לשלוח שוטרים להחזירו לביתו!".
"אבל רבי", שאל התלמיד הנבון, "הרי אי אפשר להבין את סיפורי חז"ל כפשוטם. איך יתכן שרבי יוחנן אכל אלף פירות? ואיך זבוב החליק על מצחו של רבי אבהו?".
הרב קליערס הביט בחיבה בתלמידו. "בוא ואגלה לך סוד שלמדתי בכתבי רבי חיים ויטאל", אמר ברכות.
"סוד?", עיני התלמידים נפערו בסקרנות.
"כן. כשאתה מביט בתפוח, מה אתה רואה?".
"אני רואה פרי", השיב התלמיד בפשטות.
"נכון", חייך הרב קליערס, "אבל בכל פרי יש שני חלקים – כמו שבאדם יש גוף ונשמה. יש את החלק הגשמי שאתה רואה ונוגע בו, ויש את החלק הרוחני, הנסתר".
"ומה מיוחד בפירות גינוסר?", שאל תלמיד אחר.
הרב קליערס הצביע על הכינרת המנצנצת. "אתם רואים את המים האלה? חז"ל מגלים לנו שכאן, בכינרת, גנוזה בארה של מרים. המים הקדושים האלה משקים את האדמה, והפירות שגדלים כאן – יונקים קדושה מיוחדת".
"אז כשחז"ל מספרים על האמוראים שאכלו כל כך הרבה…".
"בדיוק!", קרא הרב קליערס בהתלהבות. "הם לא מדברים על אכילה גשמית רגילה. כשצדיק אוכל, הוא מעלה את הניצוצות הקדושים שבמאכל. זה כמו שהנשמה מרוממת את הגוף".
"ולכן דווקא בארץ ישראל…," המשיך תלמיד שלישי.
"יפה מאוד! לכן במדבר אכלו רק מן. כי פירות בקדושה כזו יכולים לגדול רק בארץ ישראל. זה מה שדוד המלך התכוון כשאמר 'טעמו וראו כי טוב ה" – על ידי הטעימה אפשר לראות את הטוב האלוקי שמתלבש במאכל".
"כמו שהנשמה בגוף!", קרא אחד התלמידים בהתרגשות.
"בדיוק", נענע הרב קליערס בראשו בשביעות רצון. "ועכשיו תבינו למה כל האמוראים הגדולים היו באים במיוחד לאכול מפירות גינוסר. הם לא חיפשו סתם טעם מתוק – הם חיפשו את טעם הקדושה".
השמש החלה לשקוע מעבר לכינרת, צובעת את המים בגוונים של זהב. "ומי יודע," סיים הרב קליערס בחיוך, "אולי בזכות הבנה זו, גם אנחנו נזכה לטעום מעט מטעמם של צדיקים…". לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]