הניצחון של סופרמן: עידן עמדי ריחף בחלל לעיני 6,000 מעריצים בערב בלתי נשכח
זה היה ערב שבו ישראל מתה ונולדה מחדש כאומה. זה היה מגש הכסף של אלתרמן בגוף חי, קורם עור וגידים. היו שם הפציעה הפיזית, הפציעה הנפשית, האימה של המלחמה, החברים שנפלו לצלילי פסנתר רכים, הרופא המנתח שהציל ממוות, המטפלת שהעמידה על הרגליים ולימדה ללכת מחדש, האישה האוהבת, הילדים החבוקים, האמא האהובה, התקשורת המאדירה והאומה קרועת הלב, אך הנושמת, בגרסת המחזמר, אופרת הרוק והמועבט. זה היה מופע שבו עידן עמדי השלים את חנן בן ארי וקרן פלס למשולש האמנים שמסמל כיום את הזהות המוזיקלית של ישראל העכשווית. בן ארי עם התפילות ורוח העידוד החזקה, פלס (ועוד רבים כמותה) עם הנחמה והחיבוק העצומים לחטופים ולמשפחותיהם, עמדי עם הגבורה, התקומה, זוועות המלחמה ועם בקיעתה המחודשת של האומה.
עידן עמדי מסמל בהופעתו על הבמה את המלחמה והניצחון בה, את הרוח הלאומית הישראלית המתעצמת ואת האמונה בבורא (עבור מי שמאמין), כמי שחייו ניצלו בנס. אבל לא רק את כל אלה, אלא גם את תחייתה של הגבריות המקומית. בתרבות מוזיקלית שבה האייקונים הגדולים מפעם היו רובם בוגרי להקות צבאיות, או שורדי מלחמות, ששרו את הפוסט טראומה שלהם משדות הקרב (מפורטיס של כיפור, עד יובל בנאי של לבנון הראשונה), עמדי, בנוכחותו הפיזית, השרירית, הכריסטופר ריבית, הבנויה לתלפיות, שהפציעות, שמככבות בקליפ שפותח את המופע, לא ניכרות עליו, הוא אייקון כמעט ייחודי, שמחבר גבורה אמיתית בשדה הקרב וכוכבות על הבמה. כבר היו כאן זמרים שנהרגו במלחמות (רומן שרון ז"ל) והיו אמנים לוחמים בשדה הקרב (מאיר אריאל, אביהו מדינה, יהונתן גפן), אבל לא היה כאן מישהו כמו עמדי, שהסיפור שלו כמו לקוח מתסריט הוליוודי – שנפצע קשה ושרד כדי להשתקם ולכבוש מחדש את הקהל בסדרת הופעות ענק, בסיבוב שכולו ניצחון על המוות, שהשפיל את עיניו.
Post Comment