לקראת יום הפטירה: היכן מקום קבורתו של אשר בן יעקב?

בשבוע הבא, ביום כ' בשבט, מציינים את יום פטירתו של אשר בן יעקב. אשר, בנו השמיני של יעקב אבינו, נולד לזלפה שפחת לאה, והיה לאחד משניים עשר השבטים.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
סיפור לידתו מתואר בתורה בהקשר של תחרות בין האחיות: "וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר", (בראשית ל', י"ג). משמעות שמו קשורה לאושר ולברכה, כפי שמעידה לאה בקריאת שמו.
כמו קברים רבים, ישנו פולמוס על זיהוי מקום קבורתו של אשר, והוא חלק מסוגיה רחבה יותר של זיהוי קברי צדיקים קדמונים.
התורה מזכירה במפורש את מקום קבורתם של מספר מועט של אישים. על האבות והאמהות נכתב בפירוט במקרא, ואין חולק על זיהוי מערת המכפלה. מאידך על משה רבנו נכתב במפורש ובמכוון כי "לא נודע מקום קבורתו".
בהקשר של קברי השבטים, התורה מתארת בפירוט רק את קבורת יוסף.
הכתוב מספר על השבעתו את אחיו להעלות את עצמותיו, על משה שהעלה את ארונו ממצרים, ועל קבורתו הסופית: "וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב", (יהושע כד' לב).
לעומת זאת, על אשר ושאר השבטים שותקת התורה. שתיקה זו פתחה פתח למסורות שונות ולעתים סותרות על מקום קבורתם, כפי שנראה. בעוד שהתורה מפרטת בהרחבה את קבורת יוסף – החל משבועתו: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", דרך העלאת עצמותיו על ידי משה, ועד קבורתו המפורשת: "וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב" (יהושע כד' לב) – היא שותקת לגבי שאר השבטים.
שתיקה זו הובילה לשתי גישות מרכזיות.
שיטת האברבנאל – הקבורה במצרים
האברבנאל מציג שיטה יחידאית וברורה: "אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו". הוא מבסס את דבריו על שתיקת המקרא: "ואם עצמות שאר השבטים העלו גם כן איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה", (אברבנאל על התורה, בראשית, ט"ו: י"ב).
מסורת העלאת העצמות והקבורה בחברון
מנגד, מסורת רחבה בחז"ל, המופיעה במקורות רבים (מכילתא דרבי ישמעאל, ספרי, מכילתא דרשב"י, בראשית רבה, מדרש תנאים לדברים, ילקוט שמעוני, מדרש אגדה ומדרש הגדול) קובעת: "שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו".
מסורת זו מקבלת חיזוק וכיוון ברור בספרות בית שני. בספר צוואות השבטים ובספר היובלים מסופר במפורש שהשבטים שיצאו ממצרים לקחו כל אחד את ראש שבטו וקברו אותם בחברון. עדות נוספת לכך מגיעה מיוסף בן מתתיהו (יוספוס), המעיד אף הוא על קבורת השבטים בארץ ישראל בחברון.
קדש נפתלי – ספר הישר
המקור הקדום ביותר המזהה את מקום קבורתו של אשר הוא ספר הישר, שם נכתב: "ויקברו את ארונות מטות אבותיהם… ואת נפתלי ואשר קברו אותם בקדש נפתלי איש איש במקומו אשר ניתן לבניו". כיום מצוין מקום זה בכביש 899 מול תל קדש נפתלי.
מסורת שומרונית – נבי טובא בטובאס
מסורת השומרונית מזהה את קבר אשר בנבי טובא, בטובאס שבשומרון.
מסגד אל-אנבייה בשכם
המסגד, הנמצא בקצה המזרחי של רובע אל-אנביא בעיר העתיקה של שכם, ידוע גם בשם "ג'אמע אולאד יעקב אל-עשרה" (מסגד עשרת בני יעקב). בתוך המסגד נמצא קבר ארוך שאורכו 4 מטרים, מכוסה בבדים ירוקים, ולידו באר הידועה כבאר הנביאים.
על הקבר מונחת חתיכת בד לבנה עם הכתובת: "זהו קבר אדונינו נביאי האל הנכבדים מבני יעקב והם: בלהן, וישגר, ואשר על נביאנו ועליהם ועל שאר הנביאים מיטב הברכות והשלום המושלם".
עדות היסטורית חשובה מגיעה מהנוסע עבד אל-ע'ני אל-נאבלסי, שביקר בשכם בשנת ה'תמ"ט (1689) ומצא במסגד קבר גבוה. הוא מציין כי על קיר המערה היו כתובים שמות בני יעקב: "בני יעקב עליהם השלום: ראובן, לוי, בנימין, סיוכו, תפתותי, יהודה, ושני שמות נוספים שלא זיהינו".
המסגד עצמו עבר שיפוצים לאורך השנים, במימון פאטמה עאשור בשנת ה'תרנ"ג (1893) והאכסדרה הקדומה יותר נבנתה על ידי החאג' פח'ר א-דין אל-אח'רמי בשנת ה'תקל"ו (1776). ואם תהיתם כיצד אנו מאריכים בהצעה זו שהיא מסורת מוסלמית גרידה, אלא שפה מגיע חוקר ארץ ישראל ז'אבו ארליך הי"ד, עם 'וורט נורא' ומעלה השערה שמסורת זו היא יהודית במקור(!).
לדברי ז'אבו ארליך קברי חלק משנים-עשר השבטים, ובהם אשר בן יעקב שיום פטירתו חל בשבוע הבא (כ' בשבט), עשויים להימצא בשכם העתיקה.
"אתכם" ו"עמו" – מלמד שיוסף נקבר ביחד עם אחיו!
ארליך מתחקה אחר שרשרת מסורות עתיקה, המתחילה במדרשי חז"ל. המדרש דורש את המילה "אתכם" בשבועת יוסף – "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" – ומסיק: "מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו". (המדרש מופיע במקורות רבים: מכילתא דרבי ישמעאל, ספרי, מכילתא דרשב"י, בראשית רבה, מדרש תנאים לדברים, ילקוט שמעוני, מדרש אגדה ומדרש הגדול).
המפתח החדש במחקרו נמצא במסגד עתיק בצפון-מזרח העיר העתיקה של שכם. המסגד, הידוע כ"ג'אמע אולאד יעקב אל-עשרה" (מסגד עשרת בני יעקב), טומן בחובו מצבה עתיקה עם כתובת מסקרנת. על בד לבן המכסה קבר ארוך באורך 4 מטרים, כתוב: "זהו קבר אדונינו נביאי האל הנכבדים מבני יעקב והם: בלהן, וישגר, ואשר".
ארליך מצביע על תופעה פילולוגית מרתקת: כאשר בוחנים את הכתובות הערביות העתיקות, שבנויות מקווים ונקודות, מתגלה דמיון מפתיע לשמות השבטים המקוריים. כך למשל, כאשר משנים את מיקום הנקודות בשם "ישג'ר" מתקבל השם "יששכר". באופן דומה ניתן לזהות את השמות "זבולון" ו"אשר" בכתובות המקוריות.
ממצא זה מקבל חיזוק מעדות היסטורית של הנוסע המוסלמי עבד אל-ע'ני אל-נאבלסי, שביקר במקום בשנת ה'תמ"ט (1689) הוא תיעד כתובות על קיר המערה המזכירות שמות של בני יעקב, בהם "ראובן, לוי, בנימין, סיוכו, תפתותי, יהודה."
למעשה, העדות הראשונה על קבר זה הינה של פאולה. נוסעת נוצריה מסוף המאה הרביעית לספירה. היא מספרת לנו על ציון ל-12 השבטים, וכן שהמסורת המוסלמית מכנה את המקום ״מסגד עשרת בני יעקב״. על הקבר היה בעבר כיסוי ובו ציינו 3 מהם אשר זבולון ויששכר.
המסגד עצמו, שעבר שיפוצים לאורך השנים. בידי פאטמה עאשור בשנת ה'תרנ"ג (1893), אברהים עבדה שבנה את הצריח, והחאג' פח'ר א-דין אל-אח'רמי שבנה את האכסדרה בשנת ה'תקל"ו (1776.
לסיכום, הראיות לקבורת השבטים בשכם מתבססות על שילוב של שני מקורות:
המדרש דורש את הפסוק "והעליתם את עצמותי מזה אתכם" – כשהמילה המכרעת היא "אתכם". המדרש לומד מתוספת מילה זו "שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו". כלומר, ההדגשה שיוסף אמר "אתכם" מלמדת שכולם העלו את עצמות אבותיהם יחד. מכיוון שיוסף נקבר בוודאות בשכם (כמפורש בספר יהושע), מציע ארליך שיש היגיון בהשערה שגם שאר השבטים נקברו בסביבה.
(ההבנה הראשונית כפי שמקובל שחז"ל דרשו שאחי יוסף הועלו יחדיו עמו לארץ ישראל, אבל לא נקברו עמו. ז'אבו ע"ה מחדש שלא רק שעלו עמו, אלא אף נקברו עמו, וכך זאת מדיוק בדברי חז"ל הק').
המסורת המקומית מתבטאת במסגד "ג'אמע אולאד יעקב אל-עשרה" בשכם העתיקה, שם נמצאת מצבה עם כתובות ערביות עתיקות. ניתוח פילולוגי של הכתובות מגלה שמות שבטים כמו יששכר ("ישג'ר") וזבולון ("ריילון") כשמשנים את מיקום הנקודות בכתב הערבי.
אף שאין כאן הוכחה מוחלטת, השילוב של דרשת המילה "אתכם", מיקומו של קבר יוסף, והמסורת המוסלמית העתיקה מציע אפשרות מרתקת של שימור מסורת יהודית קדומה בתוך המסורת המקומית של שכם.
יחסו של מוהרא"ש מיבנאל זצוק"ל לקבר אשר
"יש כמה סתירות לגבי מיקום הקבר של אשר בן יעקב", קובע הרב שיק בתשובתו המפורטת לשואל מודאג שפנה אליו בשאלה על אודות הקבר בקדש נפתלי. "ובפרט שהאריז"ל לא התייחס לזה, אי אפשר לסמוך על זה כלל."
בתשובתו, שנכתבה ביום א' לפרשת ויצא, ד' כסליו התשע"ג, מעלה מוהרא"ש נקודה מעניינת: דווקא האריז"ל, שגילה מקומות קדושים רבים בגליל, שותק בנושא זה של קבורת אשר בקדש שהייתה מרחק קרוב לצפת. שתיקה זו, לדעת הרב, מדברת בעד עצמה.
"במקום לחפש קברים חדשים", כותב מוהרא"ש בחום רב לשואל, "מוטב להתמקד במקומות המסורתיים המבוססים". הוא מונה את מירון, צפת וטבריה כדוגמאות למקומות שמסורת הקדושה שלהם מבוססת ומוכרת.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
"העיקר הוא לימוד התורה", מסכם מוהרא"ש את גישתו הייחודית, תוך שהוא מצטט מקורות רבים המדגישים את מעלת הלימוד. הוא מדגיש כי עדיף להשקיע את הזמן בלימוד תורה, משניות וגמרא, מאשר בחיפוש אחר מקומות קדושים שנויים במחלוקת. "כשאדם שקוע בלימוד", הוא מוסיף, "ממילא לא יהיה לו זמן לחפש אחר קברים חדשים". (הובא באתר ברסלב סיטי). לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]