שריפה על הגז והימלטות מרצח: הסיפור מעורר ההשראה של מאמנת הכושר
קוראים לי אושרית אלבז כרמלי. נולדתי במושב למשפחה שבה האלימות הייתה דבר שבשגרה. הוריי היו אלימים זה כלפי זו, ואמי הפנתה את זעמה גם כלפינו, הילדים. הילדות הייתה רצופה בסימני אלימות, לילות של צעקות ומכות, ושכנים שנכנסו להפריד. האכזריות של אמי הגיעה לשיאים בלתי נתפסים – פעם אחת היא אפילו העמידה אותי על הגז ושרפה את הגב שלי. ההתעללות הייתה פיזית ונפשית כאחד, ונשללה ממני כל תחושת אוטונומיה ושליטה על גופי.
בגיל ההתבגרות התחלתי למרוד. ברחתי מהבית, עמדתי מול אמי וסירבתי לקבל את האלימות. אך אז, בגיל 15, איבדתי את אחותי למחלת הסרטן. נכנסתי לתקופת קיפאון, עזבתי את התיכון, וברחתי מעצמי ומהרגשות שלי. פיתחתי הפרעות אכילה כמנגנון התמודדות עם הטראומה, ניסיון נואש למסך את הכאב האמיתי שחשתי.
אחרי השירות הצבאי, החלטתי לשנות את חיי. בתוך שנתיים השלמתי בגרויות בהצטיינות והתקבלתי ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. חשבתי שסוף סוף אצא ממעגל האלימות, אך המציאות הכתה בי שוב. בשנה הראשונה ללימודים הכרתי בחור. למרות שהאינטואיציה שלי צעקה להתרחק, החיזור האינטנסיבי שלו גרם לי להרגיש אהובה לראשונה בחיי. נישאנו במהירות, ומיד נכנסתי להיריון.
לאט לאט הבנתי שאני משחזרת את הסיוטים מהילדות בחיי הנישואין שלי – בעלי היה גבר אלים. מה שהתחיל בסימנים מדאיגים כמו קנאה חולנית והשתלטות על חיי, הסלים במהירות לאלימות פיזית קשה. הוא שבר עליי מכסה אסלה, היכה אותי במקל מטאטא, בעט בי והכה בי באגרופים, ניסה לדקור אותי עם מספריים ואיים לרצוח אותי. הוא אפילו תיאר בפרטי פרטים איך יחתוך אותי לחתיכות ושאף אחד לא ימצא אותי לעולם.
Post Comment