אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות צדקה?
מסכת סנהדרין – דף נז'
בדף שלנו משמע שבת נח, הכוונה אשה שאינה ישראלית, פסולה מלהעיד ולדון. שואל רב המנונא, מדוע היא פסולה? הרי כתוב אצל אברהם אבינו " כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ", אז רואים שאברהם ציווה את בניו, שאלו הזכרים, ואת ביתו שאלו הנקבות, לעשות משפט.
מתרץ רב המנונא בעצמו, שהכוונה בפסוק היא שאת בניו, הזכרים, הוא ציוה על המשפט, ואת ביתו, הנקבות, הוא ציוה רק על הצדקה . על איזו צדקה מדובר כאן ? ובכן, לפי חלק מהמפרשים, מדובר על צדקה ממש, שבני נח מצווים על מצות צדקה.
לפי זה מתורצת קושיא נוספת. יש כמה מצוות שיש שאלה לגביהן, מדוע אנחנו לא מברכים עליהם, לדוגמא כיבוד אב ואם, למה לפני שאנחנו מכינים כוס תה לאבא או לאמא, אנחנו לא מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על כיבוד הורים ", אנחנו הרי מקיימים מצווה. גם לגבי מצוות צדקה נשאלת השאלה הזו, למה לפני שאנחנו נותנים פרוטה לעני אנחנו לא מברכים, זו הרי מצווה ?
אז לפי הגמרא שלנו יש לנו תירוץ, אם גם בני נח מצווים על הצדקה, אנחנו לא יכולים לברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו, כי זו אינה מצווה ששייכת רק לנו.
Post Comment