בין עבר להווה: הכפר הלבנוני 'עין אבל' – בראי היהדות

בין עבר להווה: הכפר הלבנוני 'עין אבל' – בראי היהדות

כשמעיינים בתלמוד הבבלי, מוצאים התייחסות מפתיעה לכפר הנוצרי עַיְן אִבְּל שבדרום לבנון. במסכת נידה (דף ל' עמוד ב') מסופר:
"רבי חייא בר אבא איקלע לעין בול, חזא להו לבנות ישראל דיתבן על דם טוהר. אמר להו: בנות ישראל, החמירו על עצמכן שלא תשמשו אלא עד שבעה נקיים".
כלומר, התנא ר' חייא בר אבא הזדמן ליישוב "עין בול" וראה שם יהודיות היושבות בטהרה, וייעץ להן להמשיך ולשבת שבעה נקיים וכו'.
עין בול מהתלמוד, מזוהה עם עין אבל הלבנונית של ימינו, ודבר זה פותח לנו צוהר נדיר ללמוד על הכפר העתיק שיסודותיו יהודים.
רבי חייא בר אבא היה אמורא (המאה השלישית לספירה). למרות שנולד בבבל, בחר לעלות לארץ ישראל, שם הפך לתלמידו המובהק של רבי יוחנן.
אישיותו הייחודית התבטאה בשילוב נדיר של למדנות והנהגה ציבורית. הוא נדד בין קהילות רבות – מרומי ועד סוריה, מטבריה ועד צור וציפורי – ובכל מקום הותיר חותם (וכפי שאנו למדים מסיפור זה ב'עין בול/עין אבל'. בנדודיו לא הסתפק בלימוד תורה, אלא פעל ללא לאות למען הקהילה: גייס כספים לישיבות ארץ ישראל, סייע ליתומים ואלמנות, והקים מוסדות ציבור.
מעבר להיותו מנהיג ציבורי, רבי חייא היה גם דמות מפתח בעולם התורני – תלמודי חשוב שדבריו מצוטטים רבות בתלמוד הירושלמי, והיה מעמודי התווך של עולם התורה בארץ ישראל בתקופתו. זו עדות מרתקת לקשר בין היהדות לאזור זה בתקופת חז"ל, אחרי החורבן. באותה עת פרח הגליל כמרכז יהודי, והיו כנראה יחסים קרובים בינו לבין יישובי ההר בדרום לבנון הסמוך. המקרה מלמד גם על ההקפדה של יהודי האזור על דיני טהרת המשפחה.
החוקר אניס פריחה סבר שבסורית, פירוש המילה "עין" הוא "מעיין" ו"אבל" הוא שם נרדף לגמל, כך שצירוף שתי המילים הוא "מעיין הגמל".
אדוארד הנרי פאלמר כתב בשנת 1881 שפירוש שם הכפר הוא: "מעיין הגמלים" תוך תרגום מילולי של השם מהערבית הקלאסית.
בהמשך, במאה ה-19, ביקר באזור החוקר צרפתי ארנסט רֶנָן. בפאתי עין אבל גילה ממצאים מאלפים המרמזים על יישוב יהודי מימי בית ראשון: קברים עתיקים, אבני קבורה מפוארות ואף תבליט נהדר של האלים היווניים. רנן השווה את הכפר לשעלבין המקראית, ששכנה בנחלת דן ליד גבול ארץ ישראל[1].
כל זה מצביע על נוכחות יהודית משמעותית ורצופה בעין אבל ובסביבתה מתקופת המקרא ועד ימי התלמוד. רק בתקופה הביזנטית דעכה כנראה היהדות במקום. הכפר הנוכחי קם במאה ה-17 ככפר נוצרי, בידי מהגרים מרונים מצפון לבנון.
בימינו אין בעין אבל יהודים, והוא משמש מרכז לנצרות המרונית, המלכיתית והארמנית. אך המורשת מלמדת על עומק הזיקות ההיסטוריות בין העם היהודי לבין האזור. עדויות חז"ל והארכיאולוגיה גם יחד רומזות על דפוס של יחסים הדוקים ומתמשכים לאורך תקופות ארוכות.
בעת החדשה הוזכר הכפר בזירה היהודית רק בהקשר צבאי. כוחות צה"ל כבשו אותו ב-1982, ב-2006 השתלט עליו חיזבאללה וירה ממנו טילים לעבר ישראל.
אולם מעבר לקונפליקט העכשווי, מהדהד בעין אבל רובד מופלא של מסורת יהודית נשכחת. בין דף הגמרא לבין הממצאים בשטח, עולה תמונה של קשרים הדוקים בין יהדות לכפר ולאזור כולו לאורך מאות ואלפי שנים. גם אם היום הזיקה נותקה, היא ראויה להישמר כפרק מרתק בתולדות עם ישראל בארצו.
עין אבל מזכיר לנו שההיסטוריה האמיתית של האזור מורכבת ועשירה בהרבה מהיריבות הנוכחית, ושהאדמה כאן רוויה בשורשים יהודיים עתיקים. קורותיו מוסיפות נופך מיוחד וצבע לפסיפס המרתק של ארץ ישראל השלמה.
[1] יהושע י"ט מ"ב "וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה." ברם, ששעלבין המקראית שכנה במרכז הארץ, ויתכן ששבט דן לאחר שקיבלו את נחלתם במרכז הארץ. הם קבלו נחלה נוספת בצפון הארץ, והקימו שם ישוב כשם נחלתם שבמרכז הארץ (כפי שעשו באצבע הגליל בתל דן/ נחל דן/ שמורת דן וכו'). לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]