האם נידון למוות יכול ללמד זכות על עצמו?
מסכת סנהדרין, דף מג'
במשנה בדף מב' עמוד ב' נאמר שלאחר שהסנהדרין החליטו שפלוני חייב סקילה, היו מוציאין אותו אל בית הסקילה שנמצא מחוץ למחנה, והיו מעמידים שני אנשים, אחד עומד בפתח בית הדין, והשני רכוב על סוס ומתרחק ככל הניתן, אבל בתנאי שהם עדיין יכולים לראות אחד את השני. מה התפקיד של אותם שניים ?
אומרת המשנה, שאם לאחר שהנידון כבר יצא להיסקל, אחד מהתלמידים אומר שיש לו ללמד על הנדון זכות,
מיד מניף האיש הראשון בסודרין ומסמן לשני שרוכב על הסוס, אותו רוכב דוהר אל שליחי בית הדין, עוצר אותם מלבצע את פסק הדין, ומחזירים את הנידון לבית הדין. והתהליך הזה יכול להתרחש אפילו ארבע וחמש פעמים.
מוסיפה המשנה, שאפילו אם הנידון בעצמו אומר שיש לו ללמד על עצמו זכות, מחזירין אותו, אבל בתנאי שיש ממש בדבריו. ובדף שלנו מבואר שהתנאי הזה לא תמיד תקף. בפעמיים הראשונות מחזירין אותו בכל מקרה, ורק מפעם שלישית ואילך, בודקים אם יש ממש בדבריו. שואלת הגמרא, איך נדע אם יש אמת בדבריו לפני שהחזירו אותו לבית הדין ?מתרצת הגמרא, ששולחים איתו זוג תלמידי חכמים כדי לבדוק את דבריו. שואלת הגמרא, אם כן, למה בפעמיים הראשונות מחזירים אותו בכל מקרה ? למה לא שולחים גם אז את אותם תלמידי חכמים ? מתרצת הגמרא שבהתחלה הוא מאוד מבועת, הוא לא יצליח להגיד את כל מה שיש לו, לכן – אנחנו מחזירים אותו לבית הדין, שם הוא ירגע קצת, ואז – נשמע מה יש לו לומר.
Post Comment