פנינים ממשנתו של הרמב"ם | מתוך שיעור לחברים מקשיבים

פנינים ממשנתו של הרמב"ם | מתוך שיעור לחברים מקשיבים

הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא": (רמב”ם יסודי התורה)
כיצד ניתן לצוות על אהבה?
בבואנו לעיין במצווה זו, נתמודד תחילה עם הקושי שבציווי על רגשות בכלל. קושי זה מתחדד במיוחד כאשר מדובר באהבה כלפי ה', שהוא לא גוף ולא דמות הגוף. אך לא רק באהבה, אלא גם במצוות יראה ובמצוות רגשיות אחרות, כיצד ניתן לצוות עליהם?
יש הסוברים שמצוות האהבה, כמו יתר המצוות המוטלות על הרגש, דורשות מהאדם לחשוב מחשבות שיביאו אותו לאהבה וליראה. שכן, על המחשבות יש לאדם שליטה ישירה – הוא חושב את מה שהוא בוחר לחשוב. הנחת המוצא היא שרגשות האדם נגררות אחרי השכל, אחרי מלך הכוחות.
מדוע צריכים גם אהבה וגם יראה?
אנשים רבים מוכנים לאהוב את ה' יותר מלירא ממנו. יש המרגישים שניתן להתייחס לה' כאל אב, אך קשה להם לראותו כמלך. אך כמובן, דרוש גם אהבה וגם יראה, כפי שאמרו חז"ל: "אין אוהב שונא ואין ירא בועט" (ירושלמי, ברכות פ"ה). כלומר, אוהב עלול לבוא ולבעוט במצוות, וירא עשוי להיות מלא שנאה כלפי ה'. אפשר לבנות את עולמו הרוחני של אדם מתוך יראה בלבד, מנקודת מבט של חרדה מעונש, אך הדבר עלול להוביל לשנאה כלפי ה'. מצד שני, גם אהבה בלבד אינה מספיקה – אדם יכול לאהוב את ה' ולבעוט במצוות, מתוך סיבות כמו: "אני לא מתחבר", "לא בא לי", "אני לא אוהב את המצווה הזאת" ועוד.
בספר הזוהר כתוב שיש לעבוד את ה' גם כעבד וגם כבן. כעבד, יש יראה, ואילו כבן יש אהבה. אמנם גם הבן הוא עבד, אך בנוסף לכך יש לו את הזכות לפשפש ולהתבונן באוצרות המלך. ה' – שהוא ריבונו של עולם, שאנחנו עבדיו – נוהג איתנו כבנים, מראה לנו חלק מטעמי המצוות, אך אנו לא מתחכמים או מתמקחים, אלא עושים כל מה שמוטל עלינו מתוך ביטול מוחלט. מי פוחד מ – AI
וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים וכו’ הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵרוכו’ וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת (רמב"ם יסודי התורה)
תסביך פרנקנשטיין הוא מונח שמתאר פחד מרובוטים דמויי אדם, והמקור שלו בסיפור על גאון בשם פרנקנשטיין, שנטש את יצירתו והיא יצאה למסע נקמה. למרות ששם פרנקנשטיין מקושר לרוב עם מדע בידיוני, התסביך בעצם מתייחס לפחד מהרובוטים "סוג של הגולם קם על יוצרו," כיום, פחד זה מתואר גם באמצעות המונח "אוטומטונופוביה".
אך למה להרחיק לכת? כיום, רבים מאיתנו העושים את דרכם לעבודתם לא פעם מתגנבת מחשבה האם יום אחד הבינה המלאכותית (AI) תחליף את כולנו? אף שקל להמעיט בחשיבותה, טכנולוגיית ה-AI כאן כדי להישאר, תפנו לאדם הקרוב אלכם שמבין בתחום התכנה ותשאלו אותו: האם לא מדובר באיום ממשי על מקומות העבודה שלנו?
בדבריו של הרמב"ם, ש"אדם מביט על הגדול ממנו, מיד תיפול עליו את הריאה", נעשו מוחשים מתמיד באמצעות התבוננות פשוטה ב-AI המצביעה על כך שכאשר אדם עומד מול מכונה מתקדמת, הוא חש את אפסיותו ואת יראה שמטילה עליו הטכנולוגיה המתקדמת. ומיד נופלת עליו היראה.