הקשיים במתווה סער לוין וההצעות לשיפור // ד”ר מיטל פינטו
הצעת לוין-סער לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שתעלה לדיון היום (שלישי) בוועדת החוקה מביאה לשינויים משמעותיים בתהליך המינויים השיפוטיים בישראל. המתווה המוצע כולל כשלים משמעותיים שיש לתקן כדי להבטיח שתהליך הבחירה יהיה מקצועי, שקוף ונטול פוליטיזציה.
לפי ההצעה, הרכב הוועדה ישתנה כך שיכלול תשעה חברים: שני שרים, שני חברי כנסת (אחד מהקואליציה והשני מהאופוזיציה), נשיא בית המשפט העליון, שני שופטי עליון נוספים, ושני עורכי דין שייבחרו באישור נפרד של הקואליציה והאופוזיציה. בנוסף, המתווה קובע כי בחירת שופט לבית המשפט העליון תיעשה ברוב רגיל, הכולל לפחות נציג קואליציה אחד ונציג אופוזיציה אחד.
הצעה זו עלולה להיראות אטרקטיבית כי היא מציעה משוואה הכוללת את הכוחות הפוליטיים של הקואליציה והאופוזיציה. אולם, יש להבין שהחיסרון העיקרי בהצעה הוא שהיא מבטלת כמעט לחלוטין את השפעתו של הרכיב המקצועי בבחירת השופטים. זאת מאחר שלשם בחירת שופט בית המשפט העליון תידרש רק הסכמתם של ארבעת נציגי הקואליציה וחבר נוסף אחד בלבד מבין שני נציגי האופוזיציה בוועדה. כלומר, לא זו בלבד שנציגי לשכת עורכי הדין יוסרו מתהליך הבחירה, אלא שגם השופטים החברים בוועדה יידחקו לתפקיד משני בלבד. התוצאה היא פוליטיזציה מוחלטת של הליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון, תוך יצירת מנגנון המדיר באופן שיטתי את המרכיב המקצועי בתהליך הבחירה. עורכי הדין שייבחרו לוועדה “יצבעו” בצבעים פוליטיים מובהקים שיתמרצו אותם להעדיף מינוי של שופטים שיש להם היסטוריה שיפוטית מוכחת של החלטות לטובת המחנה שבחר אותם. שופטים שייבחרו על פי מנגנון זה “ייצבעו” גם הם בצבעים פוליטיים מובהקים שעלולים להקשות עליהם לקבל החלטות המנוגדות לאינטרסים של המחנה הפוליטי שבחר בהם.
ההצעה כוללת גם מנגנון של מבוי סתום לפיו שר המשפטים רשאי, פעם אחת בתקופת כהונתה של כנסת, להורות על הליך בחירה חלופי של שני שופטים לבית המשפט העליון, אם חלפה שנה מעת פרישתם או ממועד הבחירות לכנסת. נציגי הקואליציה יציעו שלושה מועמדים, מתוכם יבחרו יתר חברי הוועדה שופט, ונציגי האופוזיציה יציעו שלושה מועמדים, מתוכם יבחרו יתר חברי הוועדה שופט. מנגנון המבוי הסתום המוצע, שבו כל צד יבחר מועמד מתוך רשימה של שלושה מועמדים שהציע הצד השני, יוצר תמריץ להגיע לאי-הסכמות במינוי שופטים. כך מתרחקת הוועדה מתהליך המבוסס על שיקולים מקצועיים ונכנס אלמנט של “סחר חליפין”, שבו מינוי שופטים עלול להפוך לכלי משחק פוליטי.
הצעות לשיפור המתווה
כדי לשפר את המתווה ולהבטיח שמערכת המשפט תישאר מקצועית ועצמאית, ניתן לשקול את ההצעות הבאות:
1. שינוי מנגנון מינוי עורכי הדין
במקום שעורכי הדין ייבחרו על ידי הקואליציה והאופוזיציה – גופים פוליטיים מובהקים, אפשר להשאיר את התפקיד בידי לשכת עורכי הדין, שהיא גוף מקצועי. אולם אפשר לשנות את הליך בחירתם. כך, למשל, אפשר לחשוב על מנגנון שיפקיד את בחירתם ישירות בידי חברות וחברי לשכת עורכי הדין. בתהליך זה, חברי הלשכה יצביעו על שני נציגים מתוך שורותיהם בבחירות ארציות. כך נבחרים מועמדים שאינם מזוהים פוליטית, אך יש להם הבנה מעמיקה של המערכת המשפטית.
2. ביטול מנגנון המבוי הסתום
מנגנון זה, שנועד להתמודד עם אי-הסכמות, רק מעודד את הצדדים לא להגיע להסכמות. במקום זאת, יש לשמור על מנגנון המחייב שיתופי פעולה והסכמות רחבות בבחירת השופטים, המבטיחות מינוי המבוסס בעיקרו על כישורים מקצועיים.
3. הגדרת תנאי כשירות לשופטים
כיום, דרישות הכשירות הבסיסיות לשופטים מסתכמות במינימום שנות ותק כעורכי דין. אם רצוננו ברפורמה חיובית, ראוי להוסיף קריטריונים שמדגישים ניסיון מקצועי מגוון, כמו עבודה בתחומים משפטיים שונים וניסיון מקצועי מגוון שכולל גם עריכת דין בסקטור הציבורי וגם עריכת דין בסקטור הפרטי. תנאים אלה יבטיחו שופטים המייצגים את רמת המקצועיות הגבוהה ביותר.
4. שיקוף חברתי רחב בהרכב השופטים
על הוועדה לבחירת שופטים לשקף את כלל הקבוצות בחברה הישראלית. שיקוף של כלל הקבוצות בחברה הישראלית חשוב כדי לשמור על אמון הציבור במערכת המשפט. עניין זה אינו מוזכר כלל במתווה לוין-סער, ויש להצטער על כך. חשוב למשל להימנע מהמצב הנוכחי שבו ישנם שלושה תקנים פנויים של שופטים, ובהם תקנים שהתפנו בעקבות פרישת שתי שופטות, אך השר לוין נחוש למלא לפחות שניים מהתקנים דווקא במועמדים גברים. אם כבר עסקינן ברפורמה מקיפה בבחירת שופטים לבית המשפט העליון, יש לוודא שהליך הבחירה מביא בחשבון גם את הרקע הלאומי, הדתי והעדתי של המועמדים. יהיה חבל אם בעקבות קבלת ההצעה ייווצר מצב שבו לא יהיה שיקוף של האוכלוסיה הערבית בישראל כי לקואליציה ולאופוזיציה אין אינטרס מספיק חזק בכך. בית המשפט עליון גם יכול להרוויח משיקוף של קבוצות שכרגע לא משתקפות בו כלל כמו הקבוצה החרדית.
5. התחייבות למינוי בתקנים הפנויים
אם באמת מדובר ברפורמה כנה ולא פרסונלית המכוונת למינוי של מועמדים מסוימים ששר המשפטים מבקש למנות, על שר המשפטים להתחייב למלא את התקנים הפנויים בבית המשפט העליון לפי המנגנון הנוכחי. אין זה ראוי לעכב את המינויים כדי להמתין למתווה החדש שייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה.
לסיכום, הרפורמה במערכת המשפט היא נושא רגיש שמחייב דיון ציבורי מעמיק ותכנון זהיר. הצעת לוין-סער, במתכונתה הנוכחית, כוללת מנגנונים שמגבירים את הפוליטיזציה של תהליך הבחירה במקום לצמצם אותה. עם זאת, על ידי אימוץ השינויים המוצעים כאן, ניתן לשמור על עצמאות מערכת המשפט, לשפר את שקיפותה ולהבטיח ייצוג רחב ושוויוני לכלל החברה הישראלית.
ד”ר מיטל פינטו, מומחית למשפט ציבורי המכללה האקדמית צפת והקריה האקדמית אונו. יו”ר משותפת של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה
Post Comment