סנהדרין דף ל”ה | מדוע שכר התענית תלוי בעיקר במצוות הצדקה?
בדף היומי מסכת סנהדרין דף ל”ה הגמרא דורשת על הפסוק: “מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים” (ישעיה א, כא), כל יום תענית שמלינין בו את הצדקה, כאילו שופך דמים.
כלומר, שביום התענית היו גובים צדקה מיוחדת לעניים והיו עיניהם מצפות למתן הצדקה, ופירש”י: רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה והיו עיני העניים נשואות לכך, ואם ילינו נמצאו עניים רעבים שנשענו על כך.
וכן אנו מוצאים במסכת ברכות (ו:) אגרא דתעניתא צדקתא. והיינו שעיקר השכר של התענית הוא לא עצם הצום אלא הצדקה. וכתבו בספה”ק רמז לזה: המילה “תענית” היא אותיות “תת עני”, כלומר נתינת צדקה לעניים. זה השכר האמיתי על התענית.
המהרש”א בברכות שם מבאר מדוע עיקר שכר התענית הוא הצדקה, משום שיש כאלה שצמים מחמת קמצנותם, ואינם צמים בהידור לשם מצוות הצום, לכן שכר התענית צדקה, שאת הכסף שחסך מארוחותיו ייתן האדם לעניים לצדקה, ולכן עיקר השכרעל התענית היא הצדקה הניתנת בו ביום שמוכיחה שאין אנו צמים מחמת עניין של ממון וכדומה.
וכן כתב בס’ “תורי זהב” לפרש את הפסוק בישעי’ (נ”ח ו’) “הלא זה צום אבחרהו וגו’ הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית,” דהיינו את הלחם הזה שהיית אוכל לולי התענית, את זה תתן לעניים. וכן בספר השל”ה הקדוש (מסכת תענית אור תורה סוד התענית והעבודה) כתב: והנה ‘תענית’ הוא בגימטריא ‘כמתנת ידו’.
מלך שמחל אין כבודו מחול
הקשו בספרים כיצד שייך כלל תשובה על חטא להקב”ה, כי הרי הקב”ה מלך, ומלך שמחל על כבודו, אין כבודו לא מחול? וכתבו לפרש על פי דברי הגמרא בבבא בתרא (י:), אנטונופוס הרשע שאל את רבי עקיבא: “אם אלוקיכם אוהב עניים, מדוע אינו מפרנסם?” והשיב לו רבי עקיבא: “אם אנו בנים, אדרבה, זהו שמחה לאב כאשר הוא מפרנס את בניו”. כלומר, כאשר אדם נותן לרעהו צדקה הרי שהוא מראה בכך שאנו בניו של הקב”ה ובאב הדין שאב שמחל על כבודו – כבודו מחול. ועל כן, הצדקה היא תמצית התענית שרק ע”י עשויה התענית להועיל לתשובה.
Post Comment