מכה שכתובה בתורה | “הכינים” שביקרו פעמיים במצרים

מכה שכתובה בתורה | “הכינים” שביקרו פעמיים במצרים

בפרשת השבוע, וארא, הקב”ה מפליא את מכותיו במצרים. מכות מצרים מוזכרות לא רק בתורה, אלא גם בדברי נעים זמירות ישראל ‘בתהילים’ שם נאמר: “אמר ויבא ערוב, כנים בכל גבולם” (תהלים קה, לא). אך מדוע נאמר בהיפוך הסדר הנכון? והרי מכת כינים קדמה לערוב?!
האבן עזרא (תהלים ק”ה, לא) כתב: “והזכיר מכת ערוב לפני הכינים כי קשה היתה”. ולדבריו באמת הכינים שנכתבו בתהילים הם ממכת כינים, אלא שהקדימו את ערוב שהיתה מהרבה חיות והיתה קשה יותר ממכת כינים.
והספורנו (תהלים שם) כתב: “אמר ויבא ערב כנים, תערובת מיני כינים, כאמרו ותהי הכנם (וארא ח’ י”ד) ובזה הורה מופת על היותו שולט ביסוד הארץ”. כוונתו שכל הפסוק נאמר לעניין מכת כינים – תערובת של מיני כינים.
מכת כינים כמשל
ב”חזון עובדיה” כתב להסביר במשל: בעל בעמיו, ועשיר גדול, אירס את בנו יחידו המשכיל בכל חכמה ומדע, עם בתו של גביר הנודע לתהילה בקצווי-ארץ. כאשר הגיע יום-הכלולות של החתן והכלה, עשה העשיר אב-החתן משתה שבעת-ימים, וציוה לעבדיו ולמשרתיו שבכל יום יכניסו לסעודה אנשים נצרכים וישימו לפניהם לאכול מכל-טוב, ובצאתם יחלקו להם מגדנות וממתקים לבני-ביתם. ויצו עליהם במפגיע, לבל ייכנס איש אחד פעמיים, אלא בכל יום ייכנסו אנשים אחרים לסוגיהם.
ויהי ביום הראשון עשה משתה גדול לבני הישיבות לפי כבודם ומעמדם, וביום השני לסתם לומדי-תורה, ביום השלישי לעניים המחזרים על הפתחים, ביום הרביעי לבני-טובים שנהפך עליהם הגלגל, וביום החמישי לכל בני- משפחתו הנצרכים. ביום החמישי הכיר אחד המשרתים באחד המסובים, שכבר היה לפני שלושה ימים, ויגש אליו ויאמר: סלח נא ידידי והשיבני דבר, כמדומני שכבודו נמצא פה בפעם השנית, שכבר ראיתיך מתמול שלשום?! ויען האיש ויאמר: כן אדוני! ויאמר המשרת: אם-כן, הואל בטובך לצאת בכבוד, כי בעל-הבית פקד לאמר: אל ייכנס איש אחד פעמיים! וישיבהו האיש: התזכור, לפני שלושה ימים – לכבוד מי נערך המשתה? ויען המשרת: לכבוד לומדי-תורה.
ויאמר האיש: דע שגם אנכי נמנה על לומדי-תורה, כאשר יעידון יגידון אנשי בית-המדרש שברחוב פלוני, שהנני לומד שם בקביעות. ויאמר המשרת: אם-כן מה טיבך היום לבא אל המשתה, והיום רק בני-משפחתו של בעל-הבית קרואים אליו?! ויען האיש: דע נא כי גם אנכי ממשפחת בעל-הבית, קרוב לנו האיש מגואלינו הוא, והנני שלישי ברביעי עם בעל- הבית בכבודו ובעצמו, ויש לי הזכות להשתתף גם היום יחד עם כל משפחתנו, לשמוח עם החתן והכלה.
הנמשל: הן אמנם שנעשה משתה מיוחד לכינים בפני עצמן, לאכול מבשר המצריים ולמצוץ דמם, אולם היות ובמכת ערוב נכללו כל זוחלי-עפר, וכמבואר בספר-הישר, שכל מיני חיות ושקצים ורמשים באו במכת הערוב, נחש שרף ועקרב, החולד והעכבר והצב החומט והתנשמת, זבוב צרעה פשפש ויתוש ופרעוש וכו’, כולם נקבצו למצרים בהמוניהם וישחיתו את היקום אשר לפניהם – גם לכינים היה מן הצדק לבוא שנית עם עמיתיהם בערוב. וזה שאמר הכתוב: “אמר ויבא ערוב, כינים בכל גבולם”, כי גם הם קרבות יחפצון, שהם קרובים לשאר זוחלי-עפר, ולכן קרבו ויאתיון למצרים גם במכת-הערוב