דווקא ב”ארץ נהדרת” שאלו את השאלה שאף עיתונאי לא מעז לשאול
לשם שינוי, חזינו בסאטירה מושלמת ברביעי בלילה. ברקע: ישראל וחמאס הגיעו להבנות על עסקת חטופים, שתאחד לאחר שנה הורים עם בנותיהם, נשים עם גברים, אחיות ואחים. רוב מוחלט במדינה, בקרב בעלי הלב, התרגשו. זו התרגשות כל כך טבעית. התרגשות חוצה מחנות. שמאלנים מהוד השרון התרגשו אתמול, בדיוק כפי שמתנחלים מקדומים התרגשו אתמול. יש כמובן כאלה שמתנגדים לעסקה, וזו דעה לגיטימית, גם אם קשה לעיכול – אבל אפילו הם יכולים להתרגש מהצדדים החיוביים, שאין עליהם עוררין. אפשר לחשוב שאסור לשחרר רוצחים מתועבים מבתי הכלא, ועדיין לשמוח מהמחשבה של האחיות והאחים שלנו חוזרים הביתה.
בצל ההתרגשות הגדולה, בטלוויזיה עדיין צריך לתת עבודה. תכניות הבידור צריכות לבדר, תכניות האקטואליה צריכות לעדכן. וכך, על המסך הופיעה דמות כתובה לעילא שעדכנה על עבודות תחזוקה ברחוב בו גר ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. תיקון מדרכה, צביעת דפנות המדרכה לאדום-לבן ועוד מספר תיקון ליקויים שנערמו ברחוב בתקופה הקצרה שבה שכן ברחוב האדם המאובטח במדינה. התיקונים הכרחיים, אין על כך ספק. זה נון-סטורי עיתונאי במובן הקלאסי שלו. בדיוק כפי שלא מדווחים על עלות של כל תיקון של כביש שנעשה לאחר שנפל עליו רסיס של מיירט או של טיל חות’י. בדיוק כמו שלא מדווחים על תיקון תמרור שהתנגש בו נהג שיכור.
Post Comment