פרשת שמות | האם האזכור ‘שלא שינו את לבושם’ לא מוזכר בחז”ל?
השבוע בפרשת שמות, בני ישראל כבר נמצאים בעומק צרת שיעבוד מצרים, אך מיד בפסוק הראשון מציין בעל הטורים כי הביטוי “שמות בני ישראל הבאים” הוא ראשי תיבות של שביה. הדבר מלמד כי אף כשהיו בשביה, לא שינו את שמם אלא נשאו את “שמות בני ישראל”. זאת, כפי שמובא במדרש רבה (ויקרא רבה, אמור, פרשה ל”ב ועוד):
“ר’ הונא בשם בר קפרא: בשביל ד’ דברים נגאלו ישראל ממצרים – שלא שינו את שמם ואת לשונם, לא אמרו לשון הרע ולא היה אחד מהם פרוץ בערווה.”
ידוע ומקובל בפי העולם, שאחד מהדברים שבזכותם נגאלו אבותינו ממצרים הוא שלא שינו את לבושם. אך כידוע, אין דבר זה מופיע מפורש בדברי חז”ל, שהרי בדבריהם מצוין רק שנגאלו בזכות שלא שינו את שמם ולשונם, ותו לא.
“הבוכער הזעצער”
רבי אליהו בחור (רבי אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי, ה’רכ”ט – ה’ש”ט), בלשן עברי וחוקר המסורה, כתב בהקדמת ספרו מתורגמן: “אמרו חז”ל, שלושה דברים לא שינו ישראל במצרים – שמותם, מלבושם ולשונם.” אך כבר עמדו על כך, שבלשון המדרש נאמרו ארבעה דברים מלבד עניין הלבוש. וכך כתב ב’מסורת המדרש’ וצוין כי בכמה וכמה מקבילות למאמר זה, עניין שמירת הלבוש אינו מוזכר. ר”ש בובר בהערותיו ל”לקח טוב” (שמות, ו, ו) ובפסיקתא דר”כ ציין שהמתורגמן טעה בהקדמתו כאשר הזכיר עניין זה.
שלא שינו את לבושם – מדרש לקח טוב
במדרש ‘לקח טוב’, הנקרא גם פסיקתא זוטרתא לרבינו טוביה ב”ר אליעזר, מופיע בשני מקומות אזכור לכך שישראל שמרו על לבושם
בפרשת וארא: “והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם – כנגד ד’ זכיות שבידם: שלא שינו את לשונם, לא חילפו את שמלותם, לא גילו את סודם ולא ביטלו ברית מילה.
בפרשת כי תבוא: “ויהי שם לגוי – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם, שהיה מלבושם, מאכלם ולשונם משונים מן המצרים.”
בפירושי ההגדה לראשונים, כמו של ר”י בר יקר והריטב”א, מופיעים דברים דומים לגבי הפסוק “ויהי שם לגוי”. גם בהגדת בעלי התוספות (כתבי יד ששון והגדת פרובנס) כבר מוזכר עניין זה בתוספת “כדאמרינן”. ובמושב זקנים לבעלי התוספות בתחילת שמות (אות ט”ז) מצוין הדבר בשם המכילתא.
שלא שינו את לבושם – פירושו של הנצי”ב
באותו עניין כתב בפירוש הנצי”ב בהעמק דבר (שמות, כ, יט), על הפסוק “איש מצרי הצילנו”:
“מכאן למדו חז”ל שכל ישראל לא שינו לשונם ובגדיהם במצרים, ומשום כך כאשר ראו את משה, שגדל בפלטין של מלך, לבוש ומדבר בלשון מצרים – חשבו שהוא מצרי.”
Post Comment