“כל שינוי מתחיל בשאלה” • ‘הנוסע המתמיד’ בשיחה מרתקת עם פרופ’ דן אריאלי

אחד הדברים הראשונים שכל תינוק עושה לאחר הלידה הוא לשאול ולחקור. בהתחלה החקירה נעשית אף בלי מילים, מתוך תנועות גוף, מישוש ידיים ודרך העיניים. ככל שהתינוק גדל ולומד לדבר הוא מתחיל לשאול שאלות באופן ישיר כשעם השנים השאלות נעשות מורכבות יותר ויותר.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
האפשרות לשאול ולחקור היא אבן יסוד בחינוך, מי לא מכיר את החלק שאולי הוא המפורסם ביותר מההגדה של פסח, ‘כנגד ארבעה בנים דברה תורה’, קטע שכל כולו עוסק בצורה שבא עלינו לענות על שאלות ולעורר עניין אצל הילדים. ביהדות יש ספרים לרוב כבר מתקופות המוקדמות ביותר שכל תכליתם היא ‘שאלות ותשובות’, בין אם זה יחידים ובין קהילות, כולם באים וקושייתם בפיהם. גם בתלמוד בבלי מבני הסוגיות הוא כשאלה ותשובה. אין דבר שמחדד טוב יותר את ההבנה של התשובה כמו ניסוח ברור של שאלה, זו צורת הלמידה שהוכיחה עצמה ועמידה דורות על גבי דורות של יהודים שהיו חכמים משכילים ונבונים, יודעי ספר ויראי אלוקים. כל שאלה זוכה לייחס, גם שאלות קשות נידונו ונמצא להן מענה ראוי.
לאחר שנשאלת השאלה, דבר נוסף הוא היכולת להעביר את הידע הנדרש, בין בתשובה בעל פה או בכתב, לפעמים גם כשהתשובה ידועה לאדם שנשאל אם אין ביכולתו כלים להביע את מה שהוא חושב אזי המידע לא יוכל לעבור הלאה, זהו תנאי חשוב מאוד בכל למידה, יכולת הסבר. בשם ר’ חיים מבריסק אומרים שתנאי נוסף להסבר רהוט הוא הבנה מעמיקה ואם ראית אדם שלא יודע להתבטא בצורה ברורה תדע שלא הבין את הדברים לעומק.
השבוע שוחחתי עם הפרופסור דן אריאלי, מהחוקרים המובילים בעולם בתחום הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה החברתית, משמש כפרופסור באוניברסיטת דיוק וכפרופסור אורח במוסדות אקדמיים מובילים נוספים. ספריו, שתורגמו ליותר מ-45 שפות, הפכו לרבי מכר בינלאומיים, כשהבולט שבהם “לא רציונלי ולא במקרה” נמכר במיליוני עותקים. אריאלי ייסד מספר חברות סטארט-אפ והוא מהחוקרים המצוטטים ביותר בתחומו. מחקריו פורצי הדרך על קבלת החלטות והתנהגות אנושית זיכו אותו בפרסים רבים, והוא נחשב למי שהצליח להנגיש את המחקר האקדמי המורכב לקהל הרחב. הרצאת ה-TED שלו זכתה למיליוני צפיות, והוא נחשב לאחד המרצים המבוקשים בעולם בתחומו. כיום, לצד עבודתו האקדמית, אריאלי מייעץ לממשלות וארגונים ברחבי העולם בנושאי התנהגות וקבלת החלטות. בקשתי לשמוע ממנו כיצד החל את דרכו בתחום, איך מחקר יכול להיות רלוונטי לאדם מן השורה שלא היה מעולם במעבדה, ומה התובנות שעלו אצלו עם הדרך.
“כל מחקר הוא כמו פיענוח של חידה”
אשמח שתספר לי תחילה איך הגעת לתחומים אותם אתה חוקר?
“כשהייתי בתיכון נפצעתי באורח קשה מפצצת תאורה שהשלכנו למדורה באחד מהמפגשים של תנועת הנוער שהייתי חבר בה וכתוצאה מכך חומר כימי שהיה בה התפוצץ לידי וממנו נכוותי בכשבעים אחוז מהגוף ואושפזתי לכמעט שלוש שנים בבית חולים. כתוצאה מכך איבדתי את היכולת להשתמש בידיים, ביד אחת מאוד וביד השניה פחות אבל גם כן בצורה שפגעה ביכולות להשתמש בה.
“היום בעקבות מה שקרה לא צומח לי זקן בחצי מהפנים, הסיבה לכך היא שבחצי מהפנים שלי יש צלקות מהכוויות ולא צומח שם שיער. בהתחלה הייתי מתגלח וזה לא היה ניכר, אך לאחר שהלכתי חודש בשביל ישראל ולא התגלחתי צמח לי הזקן בחצי הפנים, אני חשבתי לגלח אותו כפי שהייתי רגיל אבל אז היו אנשים רבים שהודו לי על כך שאני מגדל חצי זקן, היו אלו אנשים שהיו להם פציעות שהם הסתירו וכשהם ראו שאני לא מתבייש בחצי זקן שלי זה חיזק אותם לעשות כך בעצמם ולהשלים על המצב אליו הם נקלעו, לפעמים גם אחרי שנים רבות של בושה. סיבה נוספת היא שגיליתי לאחר כמה חודשים שהגידול של הזקן שלי עזר לי הרבה לקבלה עצמית, בכל פעם שהייתי מתגלח זה היה למעשה ‘להחביא את הפגמים’, להסתיר את חוסר הסימטריה שיש לי, וכשגידלתי זקן היה זה אקט של השלמה וקבלה עצמית שהיה תהליך בריא עבורי.
“בעקבות כך התחלתי ללמוד פיזיקה ומתמטיקה כשאני חושב שתחומי הידע האלו לא יצריכו ממני להשתמש בידיים שלי אבל אז גיליתי שזה לא נכון. בהתחלה היה לי מישהו שעזר לי בלימודים לכתוב אבל עדיין הצורה הזו הייתה מאוד קשה לי ובשנה השנייה ללימודי בקשתי שירשמו אותי למשהו אחר, אני רציתי פילוסופיה ורשמו אותי ללימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה, ושם קיוויתי שאכן אוכל שלא להשתמש בידיים יותר מידי”.
אתה מתכוון לשימוש בידיים בכתיבה בעיקר, נכון?
“נכון, אבל יש לי קושי גם בדברים נוספים, כל פעולה מוטורית עדינה היא קשה לי, זה בא לידי ביטוי גם בקיפול כביסה שגם שם נדרשת פעולה עם האצבעות. גם פעולות שמפעילות לחץ על היד קשות לי, כמו לשאת משהו כבד. יש גם כאבים שמושפעים מקור וחום, כשבחוץ יש טמפרטורות גבוהות או נמוכות זה קשה לעור, בגלל שבעקבות הכוויות אין לי את היכולת להזיע וזה גורם לרגישות גבוהה בעור”. במשך השנים פרסמת ספרים רבים, איך היה תהליך הכתיבה שלהם לאור הכאבים שתארת?
“אני משתמש בכמה טכניקות שונות, אני לפעמים מקריא חלק למזכירה שלי והיא מקלידה, חלק אני כותב עם תוכנות שמתמללות את מה שאני אומר ולפעמים אני גם מקליד בעצמי”.
ולמה לא רק לעבוד עם תוכנות תמלול?
“זאת דרך לא קלה, זה מאוד שונה. למשל קשה מאוד לערוך כך את החומר, גם לפעמים צריך לחשוב לעומק לפני שכותבים משהו ובתמלול זה לא נוח, לכן אני לא משתמש רק בדרך הזו.
“יש גם משהו מיוחד בכתיבה שלא קיים בדיבור, הקצב שונה וכאמור, אפשר לעשות שינויים בקלות יותר”.
ואיך הכתיבה שלך? היא על בסיס יומיומי?
“קודם כל, העולם היום עבר להרבה יותר כתיבה, התקשורת דרך אימיילים וכד’ היא דבר מטורף, אתה יכול ליצור קשר עם כל אדם בכל מקום.
“דבר שני, העולם התמלא בבירוקרטיה, כל הליך דורש טפסים רבים, בוודאי בתחום המחקר. הייתה עלייה בבירוקרטיה בעקבות מגפת הקורונה כשדברים רבים החלו להיעשות מרחוק.
“דבר נוסף שגרם לזה הוא חוק הפרטיות. אתן לך דוגמה לזה, אני עובד גם כן באוניברסיטת דיוק ועשינו שם מחקר על בנק קטן בשמורה אינדיאנית, באותו המקום הייתה אבטלה קשה, היא עומדת על למעלה מ-90%. הסיבות לכך שהם רחוקים מאה עשרים ק”מ מהעיר הכי קרובה, עד שהם יסעו ויחזרו יקח זמן רב ואין תחבורה ציבורית והעלות של נסיעה ברכב גבוהה, הכל בעצם לא פשוט עבורם ולא תמיד רווחי.
“גם עבור בתים הם לא יכולים לקבל משכנתאות, הקרקעות של השמורה שייכות למדינה והן אצלם בחכירה ומשכנתא אפשר לקחת רק כשהקרקע בבעלותך. ניסינו לעשות פרוייקט שיעזור להם לחסוך כסף עבור חומרי בנייה שאיתם יוכלו לבנות בתים, בסיום הפרוייקט הבנק שמולו עבדנו שלח לנו את הנתונים, במסמכים מחקו את מספרי תעודת הזהות ואת שמות המשפחה אבל השאירו את השמות הפרטיים. זה בעצם הפר את חוק הפרטיות שכן אסור לנו לדעת את השמות הפרטיים של הנחקרים, בעקבות כך מחקנו את המסמך והודענו על כך לבנק ולאוניברסיטה. האוניברסיטה כל כך דאגה מהסיפור וביקשה כתנאי להמשך המחקר שהבנק יבטח את עצמו כנגד תביעות אפשריות בעקבות החשיפה של השמות, עורכי דין רבים היו שמחים לתבוע את האוניברסיטה על הפרת החוק. כל הדברים האלה מקשים מאוד ודורשים הרבה בירוקרטיה שלא היתה נדרשת בעבר”.
ומה הביא אותך להתחיל לעסוק במחקר בתחום אותו למדת?
“היה לי מרצה, שנפטר לצערי לפני כמה שנים, בשם חנן פרנק. חנן היה בן להורים ניצולי שואה והוא עלה לארץ מהולנד, כשעלה התנדב לצבא ושם עלה על מוקש וכתוצאה מכך איבד את רגליו, רגל אחת מעל הברך ואחת מתחת. לאחר המקרה הוא סבל מכאבי פנטום קשים (תחושות כאב באותו חלק שעבר קטיעה, גם אם הוא כבר אינו קיים), יש כאלה שזה עובר להם אבל אצלו זה המשיך במשך שנים וגרם לו לכאבים לא פשוטים. הוא לקח את העניין האישי שלו בכאב והפך אותו למקצוע, הוא היה חוקר כאב חשוב.
“את הניסוי הראשון שלי עשיתי איתו בבית הלוחם. שאלנו את עצמנו את השאלה האם לאנשים שנפצעו קשה, כמונו, יש סף כאב גבוה יותר ממי שלא עברו פציעות קשות, ומצאנו שהתשובה היא כן. מי שנפצע ועבר חוויה כואבת באופן חריג הוא למעשה ‘מתרגל לכאב’, זה לא שהוא לא חש את הכאב, אלא שהכאב פחות משפיע, אדם כבר יודע שיוכל להתמודד עם הכאב והחלק האמוציונלי שבכאב פחות מפריע. אנחנו הרגשנו את זה על עצמנו, למשל בזה שבטיפולי שיניים לא נזקקתי למשככי כאבים. את זה יצאנו לבדוק באופן כללי בבית הלוחם ומצאנו שזה אכן כך.
“מחקר נוסף שחקרתי בתחילת הדרך היה איך כדאי להסיר תחבושות מאנשים שנכוו, האם לאט לאט או בפעם אחת. שם גם מצאתי שעדיף להסיר לאט ולא בפעם אחת.
“כך שלמעשה מחנן למדתי שיש לנו חידות רבות בחיים ומחקר זו דרך טובה לפצח את החידות. אתה שואל שאלה על החיים ועונה משהו אינטואיטיבי לעצמך ובודק האם צדקת או לא צדקת, האחיות למשל חשבו שעדיף להסיר את התחבושת בפעם אחת ואני חשבתי שלאט לאט ולאחר המחקר גיליתי שמה שחשבתי היה נכון. אותו דבר בהחלטות כלכליות, בריאותיות ועוד.
“נקודה שנייה שמצאתי במחקר היא ‘תיקון עולם’, כשאתה מגיע למסקנות שיכולות להועיל לאנשים אחרים אתה משפר את העולם כולו. זה גם מתחבר ליהדות לדעתי, יש דגש רב על ‘ואהבת לרעך כמוך’ וחשיבות לשמירה על עולם מתוקן. פעמים רבות יוצא לי לחשוב על כך שבעולם דברים רבים שיוצרו, כמו טכנולוגיה מתקדמת ומערכות חברתיות כחינוך ובריאות, יכולים להיות טובים יותר”.
יש מי שלא יסכים איתך בנקודה הזו? נראה שכולם מסכימים שאפשרי לעשות כל דבר יותר טוב מאיך שהוא נעשה כיום…
“הגישה הכלכלית הרווחת מאמינה בכוחות השוק, ישנה תחרות ועליך לאו דווקא לשפר את הדברים אלא לחזק את התחרות כך שהיא זאת שגורמת לדברים להתרחש בצורה האידיאלית. אני חושב שזה לא תמיד הדבר הנכון, לפעמים צריך להבין את המניעים מאחורי המעשיים.
“למשל, לאחרונה בקשו ממני במשרד ממשלתי למצוא להם פתרון לכך שבבחינה שעורך המשרד ישנן העתקות רבות. הם הציעו שנחמיר את תנאי הענישה על העתקה. אמרתי להם לא תמיד הרתעה בעזרת ענישה מועילה, תוכל לראות את זה עם הקנס שמוטל על שימוש בפלאפון בנסיעה, הוא לא הביא לתוצאות שחשבו שהוא יביא ועדיין עושים בו שימוש בנהיגה. ודבר נוסף, צריך לבדוק למה אנשים שניגשים לבחינה מכלל מנסים לרמות, הרי אם החומר היה מעניין וטוב יתכן שהם היו באמת לומדים אותו ולא מנסים לעקוף את הלמידה בצרות שונות, או שאולי מדובר באנשים עסוקים ולכן אין להם פנאי ללמידה. כשאתה יורד לשורש ומבין מהו הקושי אתה יכול למצוא פתרונות טובים יותר.
“יש מחקר שחקר מצב הנקרא ‘תודעת מחסור’, חקרו איכרים בהודו שעוסקים בגידול קני סוכר, בתקופות הקציר יש להם כסף והוא הולך ואוזל עד לשישה שבועות קודם לקציר. בדקו את האינטליגנציה שלהם וראו שבזמן שהם קוטפים את קני הסוכר האינטליגנציה שלהם גבוהה יותר מאשר בתקופה של ששת השבועות לפני הקציר. ההסבר לתופעה הזאת הייתה שכשהם היו מוטרדים, כמו בתקופה שקדמה לקציר שבה לא היה להם כסף והם דאגו יותר על הפרנסה זה פגע ביכולות שלהם להתרכז, ואילו לאחר הקציר שלא היו להם דאגות הם הראו ביצועים טובים יותר. כך ששורש הדבר מספק הסבר לתופעה”.
זה יכול הרבה פעמים לסייע להתמקד בבעיה האמיתית שמאחורי וויכוחים ארוכים שיש סביבנו…
“ממש כך, יש ספר שפרסמתי לאחרונה בשם ‘אמונות שווא’ ושם התעסקתי בזה הרבה, איך יכול להיות שאנחנו מסתכלים על אותה המציאות וכל אחד מתסכל עליה בצורה אחרת לחלוטין. כשאתה מבין את זה אתה יכול לפתור קונפליקטים מורכבים וממושכים”.
יש אנשים שפנו אליך בעקבות הספרים ואמרו לך שזה הועיל להם? אתה מקבל פניות כאלו?
“קורה לי הרבה שאנשים פונים אלי ומודים לי על דברים שלמדו מהספרים. קרה לי שבאחת הטיסות שלי ישבה לידי אישה, היא הציגה את עצמה ואמרה שהיא חולת סכרת, היא ניצבה לפני דילמה באיזה סוג טיפול לבחור ובגלל שקראה דברים שכתבתי והתחברה אליהם היא החליטה לנהל דיון בעצמה על פי העקרונות שהצגתי כשהיא מדמיינת את זה כשיחה איתי וחושבת מה אני הייתי אומר על כך, מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפור וביקשתי ממנה לספר לי את קו המחשבה שהיה לה, היא הציגה אותו ואכן המסקנה שהיא הגיעה אליה הייתה המסקנה שאני גם כן חשבתי שהיא נכונה.
“באחד הימים קבלתי שיחת טלפון מאדם שאמר לי שהוא הקים סטארט אפ ונתקע באחד השלבים, הוא זכר שכתבתי משהו על מה שנתקענו אתו, חיפשתי את המקום בספר ופעלתי לפיו, העצה הייתה מועילה והיום אנחנו הנפקנו את החברה, הוא סיים שהיה חשוב לו להתקשר כדי לומר תודה. זה היה דבר מאוד יפה מצידו, יום של הנפקת חברה הוא יום עמוס וזה שהוא ראה לנכון להתקשר היה דבר מאוד יפה.
“אחד האנשים המיוחדים שזכיתי להכיר בעקבות הספרים שלי היה הרב יהונתן זקס, מי שהיה רבה הראשי של בריטניה ואדם משכיל ומלומד מאוד. הוא יצר איתי קשר לאחר שקרא את אחד הספרים שלי וביקש להיפגש. נפגשנו בביתו ושוחחנו על דילמות חברתיות שונות.
“אחת השאלות ששאלתי אותו היתה באם יש אדם שאנו רוצים לדבר איתו על מצוות, על איזו מצווה כדאי להתחיל לדבר איתו, מה לפי דעתו חשוב להציג ליהודי כדבר ראשון. הוא ענה לי שלדעתו צריך לדבר על שבת, הנימוק שלו היה שיש הרבה מצוות שאפשר להגיע אליהן בצורה שכלית אבל שבת היא דבר שאינו מובן מאליו, לעצור יום אחד את מרוץ החיים ולהתמקד בחיים רוחניים.
“לימים שאלתי את אותה השאלה את מי שמכהן כרב הראשי של דרום אפריקה, הרב זאב גולדשטיין, גם הוא ענה לי תשובה זהה לתשובתו של הרב זקס. יום למחרת בשעה שש בבוקר הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא רוצה לעזור ליהדות דרום אפריקה לשמור שבת, כך התחלנו לקדם את הרעיון שהוליד לימים את ‘פרויקט השבת העולמי’. בהתחלה הוא חשב לעשות זאת באופן קבוע בכל שבת, אני אמרתי לו שמהניסיון שלי קשה יהיה לגרום לאדם לעשות שינוי משמעותי בבת אחת, הצעתי לו להגדיר מטרה אפשרית, כמו קיום שבת אחת. דבר שני היה לקיים את השבת הזו במתכונת קבוצתית, שאנשים ישמרו אותה יחד. ודבר שלישי היה להכין חומר כתוב על שבת כך שגם מי שלא שמר שבת עד היום יוכל ללמוד איך לעשות זאת בקלות, הרב גולדשטיין אכן הכין חוברת כזו שהועילה הרבה למי שלקח חלק בפרויקט.
“דבר נוסף שהסתפקנו בו היה האם יש לדרוש ממי שישתתף בפרויקט לקיים שבת כהלכתה בצורה מלאה או רק חלקית. פה ההכרעה הייתה דווקא שלא לעשות זאת בהדרגה, הרב גולדשטיין אמר ששמירת שבת הוא לא רק הרגל אלא חוויה, וחוויה משבת שאינה כהלכתה היא לא מספקת דוגמה טובה.
“בסוף השבת ביקשנו מכל מי שהשתתף שימלא משוב על החוויה שהייתה לו בשבת, הסיבה לכך הייתה לא רק לאסוף משוב אלא לעלות למודעות את החוויה שהייתה בשבת, אם אדם עשה דבר שהוא נהנה ממנו אבל לא חשב על זה הוא לא יזכור ולא יקשר אצלו את החוויה של השבת לשלווה שהייתה לו, אבל כשאתה שואל וגורם לאדם לחשוב אתה מחזק אצלו את החוויה החיובית”.
כמה אנשים השתתפו בשבת הזאת?
“בשנה הראשונה היתה ממש מהפיכה שם, הרב גולדשטיין אמר שבשבת הזאת היו יותר אנשים בבית הכנסת מאשר ביום כיפור. עם השנים השבת התרחבה למדינות נוספות והשתתפו בפרויקט למעלה ממיליון איש”. דברנו כבר על הספרים, אבל אשמח לשמוע מה הביא אותך לכתוב ומה לדעתך חשוב למי שכותב לדעת?
“בהתחלה הייתי כותב כתיבה אקדמאית, כתיבה שהיא מאוד מובנת ויש לה נוסחה קבועה שלא ניתן לשנות. עם השנים פנו אלי ארגונים וחברות שונות ובקשו ממני להרצות בפני העובדים וכך בעצם יצאתי מהמעבדה וראיתי שזה מעניין אנשים, הרגשתי שיהיה לי נחמד לכתוב ושזה יכול להביא תועלת והחלטתי לכתוב לקהל הרחב. פניתי לסוכן והתחלנו לבנות את סגנון הכתיבה המתאים לי, לקח לנו חצי שנה עד שהגענו לתוצאה משביעת רצון. אם תשים לב תראה שבכתיבה אני כותב כמו שאני מדבר.
“דבר נוסף חשוב הוא שאני משתדל לספר גם על החלק האישי שלי, אני מספר על חוויות פרטיות ומשתף דוגמאות מהחיים. כמו כן הפכתי את המחקר ל’גיבור הסיפור’, אם עד היום בדרך כלל לא נתנו מקום לצורה בה נערך המחקר, אני דווקא נהנה לספר עליו ולהרחיב על התנאים בהם הוא נעשה.
“יש גם דבר נוסף, ישנו אפקט שנקרה ‘אפקט הקורבן המזוהה’, פירוש הדבר שכשאנחנו שומעים על מצוקה של רעב באפריקה שנוגעת למיליוני אנשים זה לא מעורר אצלנו אכפתיות כל כך, אבל כשאנחנו שומעים על ילד ספציפי משם ורואים תמונה שלו זה כבר מצליח לגעת בנו הרבה יותר, הסיפור מקבל הקשר אישי. לדעתי זה גם מה שעומד מאחורי הכלל ‘כל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא’ (סנהדרין פרק ד משנה ה), פירוש הדבר הוא שלעזור לאדם אחד יכול להיות חשוב מאוד, זה מעורר את האדם לפעול לשינוי ויביא אותו לשינוי גדו במקרים נוספים”.
יש ספר שאליו ראית שאנשים התחברו יותר מהשאר?
“הספר הראשון שלי (לא רציונלי ולא במקרה. א”ל) תפס מאוד בגלל שהוא היה די ראשוני מסוגו, לא נכתבו הרבה ספרים על מדעי החברה שפנו לקהל הרחב, היו קצת כאלה אבל הם לא נכתבו תמיד על ידי אדם שהגיע מהאקדמיה אלא על ידי עיתונאים וכדומה, ולכן הייתה לספר השפעה ותפוצה רחבה.
“לאחרונה לקחתי על עצמי אתגר חדש, פנו אלי מהוצאה שנקראת ‘למה’ שמוציאה ספרי ילדים וביקשו ממני לכתוב ספר שיוכל להנגיש את הנושאים בהם אני עוסק גם לילדים”.
מה ההבדל בין כתיבה למבוגרים לבין כתיבה לילדים?
“כתיבה היא כמו שיחה, כשאתה כותב אתה חושב בדרך כלל על מי שבסופו של דבר יקרא את הספר. כשאני כותב ספר מדע למבוגרים אני בעצם פונה לאנשים שהם אינטליגנטים וחושבים על החיים, רק שהם לא יודעים את כל מה שאני יודע ואני רוצה להציג את הידע שלי בפניהם. אצל ילדים זה אחרת, אתה צריך לספר בצורה שונה, דרך החשיבה שלו היא לא אותו הדבר כמו אצל מבוגר. דבר נוסף, בספר הילדים יש מאייר מאוד מוכשר בשם עומר הופמן והשילוב של האיור בכתיבה ממש נותן ערך מוסף לכתיבה.
“בספר מסופר על ילד בשם אריאל שהכינוי שלו ‘פרופסור א”, הנושא הוא דחיינות. במהלך הספר הילד למעשה מנסה להבין מה גורם לדחיינות שלו תוך כדי שהוא חוקר את הנושא, קצת מצליח וקצת לא – כמו כולנו, וכך אני מנסה להעביר את המסר של מחקר לילדים. הסיבה שבחרתי בדחיינות היא הסיבה בגללה אני אוהב את מדעי החברה, אנחנו יכולים בעזרת המחקר ללמוד כיצד לשנות את ההתנהגות שלנו והכל בזכות למידה.
“אם חושבים על זה אנחנו יכולים לשפר כמעט כל תחום בחיינו בעזרת למידה והתבוננות, ההבנה שהחיים יכולים להיות יותר טובים ממה שהם והכל בעזרת שינויים שהם לא בהכרח גדולים”. אשמח לשמוע ממך תובנה שעלתה לך במהלך השנים, משהו שלדעתך חשוב לכל אחד לדעת…
“אני חושב שבתור התחלה כדאי לכל אחד לא להסתכל על מה שהוא עושה כמשהו אידיאלי, ולהבין שאולי אפשר לעשות את הדברים בצורה טובה יותר, בכל תחום. זה דורש המון אומץ וזה לא קל אבל יכול להביא לתמורה אדירה בשיפור החיים שכן כשנהיה מוכנים לקבל את הרעיון שמה שקיים הוא לא אידיאלי אז אפשר להתחיל לחשוב על דרכים אחרות לעשות את זה, דרכים טובות יותר. למשל מי שרגיל לישון מאוחר יבין קודם שאולי זה לא טוב עבורו ואז יתחיל לחשוב איך לעשות את זה אחרת.
“דבר נוסף הוא שבעולם המודרני ישנו מכשול מרכזי, הרגשות. הרגש גורם לנו לפעול לטווח הקצר אבל הם לא טובים לטווח הארוך. למשל אדם שרואה סוכר או מאכל שמן, מיד ירגיש שהוא רוצה לאכול את זה, הרגש הזה הוא כמובן לא טוב לטווח ארוך. השוק היום עושה בזה שימוש בצורה שבה הוא משווק לנו דברים, במקום לנסות לשכנע אותנו לרכוש דברים הוא פשוט מפעיל את הרגש, מראה לנו דברים שמושכים אותנו והרגש עושה את השאר”.
איך אדם יכול להתמודד מול זה? יש כלים לכך?
“דבר ראשון יש את החוקים, אם זה חוקים של המדינה, כמו האיסור להשתמש בפלאפון בנהיגה או הסימון של מוצרים כבעלי סוכר בכמות גבוהה או נתרן וכדומה. לאדם הדתי יש גם את התורה והמצוות שמציבים לו גבולות, למשל בשבת יש דברים רבים שאסור לעשות ולכן כנגדם הרגש לא יכול להשפיע.
“ישנם גם החוקים האישיים, אני למשל יש לי חוק אישי, בכל בוקר אני חושב מה הדבר שבו אני רוצה לראות היום התקדמות יותר משאר הדברים ועליו אני יושב בהתחלה לפני שאני פונה ליתר העיסוקים היומיים, כדי לעשות את זה יותר נחמד הוספתי לו גם אספרסו… וכך אני מצליח להשיג מטרות.
“דבר נוסף שהוא מאוד חשוב זה להתאים את הסביבה שלנו למטרות, מי שיש לו על השיש עוגיות יאכל יותר עוגיות ומי שיש לו על השיש פירות יאכל פירות. תוכל לראות שאם תשאל אנשים אם הם אוהבים תפוחים והם יאמרו לך שכן, למרות זאת כשיהיו על השולחן תפוחים שלמים הם לא יאכלו אותם, ואם תחתוך את התפוחים תראה שאנשים יאכלו הכל, כשהדברים קלים לעשייה אז אפשרי יותר לעשות אותם, כמה שזה פשוט עדיין חשוב לשים לב אליהם ולתכנן אותם מראש.
“דוגמה שיכולה להיות רלוונטית לאדם דתי היא שאם הוא מעוניין ללמוד גמרא – שיכין את הגמרא על השולחן מבעוד מועד, כך כשיגיע הזמן שאותו הוא רוצה להקדיש ללימוד הוא יוכל בקלות יותר להתחיל ללמוד.
“בכלל, ביהדות יש דברים רבים שקשורים לזיכרון, כמו בציצית שנאמר עליה ‘למען תזכרו’, זה בעצם כלים שמסייעים לנו בדברים אחרים, כשתתבונן בציצית תוכל לזכור את שאר המצוות והזיכרון הזמין יקל עליך את המעשה”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
סיימתי את השיחה המחכימה עם פרופ’ דן כשאני מהרהר בכך שדברים רבים שאנחנו עושים והם מובנים לנו מאליהם יתכן ואפשר לעשות אותם יותר טוב, צריך רק את האומץ והכנות לשאול את עצמנו האם אנחנו עושים אותם בדרך הטובה ביותר? לפעמים בעזרת שאלות פשוטות אפשר ליצור שינויים שלטווח ארוך יהיו משנה חיים, תחשבו כמה פעמים רצינו ללמוד מסכת מסויימת או לעמוד ביעד בריאותי כלשהו שראינו בו צעד חשוב, יתכן ואם פשוט נאמר לעצמנו שזמן מסויים יוקדש ללמידה באופן קבוע, גם אם הוא רק קצר, ונקל עלינו את זה ביצירת סביבה מתאימה והתרחקות ממפריעים, אז נוכל להשיג מטרות שאחריהן אנחנו רודפים שנים ללא הצלחה. המפתח הוא לפעמים פשוט לעצור לרגע ולא לקחת את הדבר כמובן מאליו.