השאלה של שירי מימון לג’קו אייזנברג הייתה חסרת רגישות. זה בהחלט היה רגע מביך
בסולם שבין 1 לבין “תלינו בכניסה לבית ציור שמן של המשפחה בגודל שלוש על שלוש שצייר אמן שהזמנו מחו”ל”, פרק המחווה לבוגרי “כוכב נולד הבא” (איחוד של שמות התוכנית מאז ועד היום, אין צורך בקרדיט) הצליח לשבור שיאים חדשים של נרקיסיזם. ציניות בצד (אבל רק לרגע), כמות הזמרות והזמרים המצליחים שיצאו מהתוכנית במהלך שני העשורים האחרונים בהחלט מזכה את טדי הפקות באפשרות להרים לעצמם. רשימת בוגרי התוכנית שהמתמודדים ביצעו ויבצעו קאברים לשיריהם נראתה על הנייר כאילו הורכבה בעיקר מתוך אילוצי ימי צילום (איפה עידן עמדי?), אבל על סמך חמשת הנאמברים ששודרו אתמול, זה לא באמת הפריע. להיפך – זה הוליד, לצד ביצועים טובים, גם לא מעט רגעים משעשעים. וב”משעשעים” אני כמובן מתכוון ל”באנו לשחק לשירי מימון על העצבים”.
למרות שיש לנו רקע דומה – התבגרות בקריות בשנות השמונים, מימונה פעם בשנה, ושנינו היינו שמחים להיות גבוהים יותר – שירי מימון היא עדיין אחת האניגמות הגדולות ביותר בעיניי בפופ הישראלי. מצד אחד, ווקאלז שאין להם כמעט תחרות בארץ ואולי אפילו בחו”ל, יכולת הופעה מטורפת שמראה שהיא לקחה את כל מה שאפשר מהכוכבות הבינלאומיות ששמעה בילדותה, ולא מעט הומור עצמי. מצד שני, תמיד נדמה שלמרות כל הישגיה המרשימים, יש בה עדיין משהו שלא התגבר על ההפסד ההוא לנינט על החוף לפני יותר מדי שנים. איך אופי של דיווה גדולה מהחיים מתיישב עם אישיוז של נערה חסרת ביטחון? יש דברים נסתרים, כמו שאומרים.
Post Comment