רבי מרדכי יוסף מאיז’ביצה זצ”ל | שורות קצרות לרגל יום ההילולא
רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה זצ”ל, בעל ‘מי השילוח’, נולד בטומשוב בשנת תק”ס. מנעוריו התפרסם בחריפותו הרבה, ובצעירותו היה מתלמידיו הקרובים של רבי שמחה בונים מפשיסחא. שם ישב שנים על התורה והעבודה, והפך לדמות מופת רוחנית. כחסיד נאמן, עמד בראש התלמידים שהכתירו את רבי מנדלי מקוצק, בן עירו, לאדמו”ר לאחר פטירת רבי שמחה בונים. הוא היה ראשון לתלמידיו, יחד עם רבי יצחק מאיר מגור.
אך כאשר החלה ההסתגרות הפנימית של רבי מנדלי מקוצק, רבי מרדכי יוסף החל לקרב אליו חסידים, מה שהוביל לפילוג משמעותי בשנת ת”ר. בשמחת תורה של שנת ת”ר (1839) פרץ משבר סביב עריכת ההקפות. לפי אחת הגרסאות, רבי מרדכי יוסף קיבל “פדיונות” מהחסידים, דבר שהצביע על כהונת אדמו”רות, ובערב שמחת תורה הורה לערוך את ההקפות במנין נפרד. בהקפה השישית שאותה היה מקבל בדרך כלל רבי מרדכי יוסף, ניגש הרבי מקוצק לזה שהחזיק את ספר התורה ונטלו ממנו, וכשנוכח לראות שאין זה רבי מרדכי יוסף, החזיר לו את ספר התורה.
מקרה זה גרם לנתק מוחלט בין השניים, ורבי מרדכי יוסף פרש מקוצק יחד עם חסידים רבים. לאחר מכן, רבי מרדכי יוסף ייסד את חצרו באיזביצא שליד לובלין, שם המשיך להנהיג את חסידיו. המחלוקת בין חסידי קוצק לחסידי איזביצא הייתה אחת המחלוקות העזות ביותר, ונמשכה שנים רבות. במהלך תקופה זו, הצטרפו אליו חסידים רבים, כולל רבי צדוק הכהן מלובלין, שאמר שמרבו מאיזביצא קיבל את “סוד ה’ ליראיו”.
רבי מרדכי יוסף היה מרבה בדברי תורה, ופיו היה כמעין נובע של חכמה. אך רק מעט מהם נדפסו בספרו “מי השילוח”. רבי מרדכי יוסף נפטר בז’ טבת תרי”ד. בנו, רבי יעקב מאיזביצא, המשיך את דרכו הרוחנית והנהיג את חסידי איזביצא לאחריו.
דברי תורה מספר ‘מי השילוח’ על פרשת ויחי
“שכל את ידיו”:
להיות כי יצחק אבינו היה מדרגתו מדות הגבורה, ולכן רצה לברך את עשו כי מדת הגבורה מורה על ד”ת, כך שמע משה מפי הגבורה ולכן אמר יקוב הדין את ההר, ולכך לא היה בכחו לעשות נגד המשפט ורצה לברך את עשו ביען כי היה הבכור, אך הש”י סומך ידים טהורות כי הידים הם ענפי הלב ולבו היה טהור ומזוכך וסיבב הדבר שיברך את יעקב בלא דעתו וע”ז נאמר (תהלים טז ה) אתה תומיך גורלי. אבל יעקב אבינו היה מסתכל תמיד אל הבינה ולרצון הש”י, ולכן נאמר ידעתי בני ידעתי, שכל את ידיו וישם את אפרים לפני מנשה.
“נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר”:
היינו כי נמצא בו השגה גדולה בכל עניני עוה”ז לשאול תיכף מי ברא אלה, וזה פירוש הנותן אמרי שפר היינו שכיון שהיה מכיר את הש”י בכל דבר היה נותן הודאה אליו, וזה שתרגום אונקלוס ויהיה מודין ומברכין עליהן.
Post Comment