משפט אחד של דפנה ליאל חשף את הבלוף של התחקיר נגד מאי גולן
הנה שתי עובדות סותרות שמצליחות להתקיים במקביל: המשרד לשוויון חברתי הוא משרד מיותר שנולד בחטא, והוא עוסק בתחום קריטי שדורש התייחסות ספציפית. נתחיל מהבלוף: המשרד לשוויון חברתי היה אגף שהתקיים בתוך משרד העבודה והרווחה, והתנפח ב-2015 כדי להצדיק עוד תקציבים במיליונים, עוד משכורת שר, עוד מנכ”ל, לשכה ומינויים כיד המלך. אלא שאם מתגברים לרגע על רפלקס ההקאה, מגלים משרד שיכול היה לעשות את הדבר הזה שחשבנו שמשרדי ממשלה אמורים לעשות: לשפר את איכות החיים שלנו.
הגדרת המשימה של המשרד לשוויון חברתי היא פיתוח כלכלי של המגזר הערבי, במטרה לעודד את הפעילות הכלכלית והעסקית של מיעוטים ולשלב אותם בכלכלה הישראלית. עוד תחום קריטי שנמצא באחריותו הוא קידום קהילת הלהט”ב. הוא אמור לחזק את תחושת הביטחון והשייכות של הקהילה, לייצר שוויון הזדמנויות ולצמצם פערים. ואם כבר הזדמנויות, המשרד לשוויון חברתי מגיע לצד טייטל נוסף: המשרד לקידום מעמד האישה. נראה שבמקרה הזה אפילו לא צריך לפרט את החשיבות.
לכאורה, גם אם בטעות מוחלטת, נוצרה כאן התאמה מושלמת בין מטרה לבין שרה. מי כמו מאי גולן, שגדלה בשכונת מצוקה בת”א, מכירה באופן אישי את העוול של פערים חברתיים ומחסור בהזדמנויות. כמי שהייתה ממובילות המאבק נגד המסתננים בדרום ת”א והעידה שהותקפה לא פעם בשכונת מגוריה, גולן יודעת כמה קריטית היא תחושת ביטחון והגנה לקהילה שנמצאת תחת מתקפה. ולבסוף, כבת לאם חד-הורית שגידלה אותה לבדה כמעט מלידה, קשה לחשוב על מישהי שחיה יותר את המאבק למען קידום, הגנה ושוויון עבור נשים.
Post Comment