טור מיוחד לזכרו: המשורר שכתב פיוטים לבכירי הפייטנים

בגיל 73, הלך לעולמו המשורר יצחק מזוז ז”ל. לא רבים הכירוהו בשמו, אך אין מי שלא מכיר את שיריו ופיוטיו ואת סגנונו הייחודי בעולם הפיוט והחזנות, שהפך להיות בולט לטובה ומבריק בסגנונו המקורי.
הבט סבל, השב זכה וברה, נחמוה לי, העמל, אנא תן טל ומטר, אלי עמך בתי, הקשיבה נא בר נש, אלו הם רק חלק קטן מהפיוטים שכתב ומבוצעים כמעט ערב ערב על ידי כלל הפייטנים והחזנים על הבמות בארץ ובעולם, והוא כדרכו, צנוע ומעלי, יצירותיו בתפארה והוא נחבא אל הכלים.
הפיוט המוכר ביותר שלו הוא, “הבט סבל”, שכתב על שמשון הגיבור. פיוט שבוצע לראשונה לפני כ-15 שנה, על ידי הפייטן משה חבושה והקליטו אותו מאז החזנים והפייטנים, יחיאל נהרי ויובל טייב יוסי ברדא ומשה דוויק. ככל שחלפו השנים, צבר הפיוט פופולאריות עד כדי כך, שבקהילה היהודית בג’רבא הפכוהו להמנון של ממש במשך תקופה לא מבוטלת והיו שרים אותו בכל ליל שבת לאחר “בר יוחאי”, עד שבהוראת מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז שליט”א, בשל נושאו הרגיש ומעורר העצבות של השיר על חייו וניסיונותיו של שמשון הגיבור, הוחלט שלא יבצעוהו בשבת. יצחק מזוז נולד לפני כ-73 (1951) שנים, בעיר זרזיס בדרום מזרח תוניסיה. כשהיה בן 16 בלבד, הלך ללמוד בצרפת, חזר לתוניס ואז עבר ללונדון, שם התמקצע והצטיין בלימודי משפטים, וכיהן שם כחזן בקהילה היהודית במשך כ-29 שנים עד לשנת 1997. לאחר מכן, הוא עלה לארץ וקבע את מושבו בעיר רחובות, שם כיהן גם כחזן במשך מספר שנים בביהכנ”ס “אור לגיל”. במקביל, המשיך להתפרנס מעבודתו כעורך דין ומטפל ברפואה אלטרנטיבית, והיה ידוע במעשי החסד ובגישה האדיבה שלו כלפי מעוטי יכולת ואברכים שהגיעו לטיפול אצלו.
בד בבד, עם עבודתו זו ולאורך כל חייו היה כותב פיוטים מהסוג הידוע בעשרות השנים האחרונות, גרסאות כיסוי בעברית לשירים בערבית בעיקר מהז’אנר המצרי, אך בשונה מהסגנון שדי השתלט בשנים האחרונות על כתיבת גירסאות כיסוי על נושאים דיי קבועים ועם מטבעות לשון פשוטות ודיי צפויות, הצליח ליצור עולם חדש של כתיבה פיוטית, כשהשיא האמנותי שלו הגיע לידי ביטוי ביצירות מרתקות שכתב ובהם הצליח להיכנס לדמויות של ממש מהתנ”ך, כמו שמשון הגיבור, איוב, יוסף הצדיק, שאול המלך ועוד. יצחק מזוז ממש הצליח להיכנס לדמות, לתמצת איזושהי חוויה מרכזית בחייה ולדבר מתוכה בדרך פיוטית מרתקת ובעברית צחה ומצוחצחת.
מבין הכותבים בעת הנוכחית בעולם הפיוטים, פילס לו יצחק ז”ל דרך ייחודית יצירתית מעמיקה וכזו שבולטת לטובה. בעוד רוב הכתיבה הקאברית ליצירות המוסיקה הערבית התמקדה בנושאים שפחות או יותר חוזרים על עצמם ועם מטבעות לשון קבועות המשמשות כמילים חלופיות למילים בערבית, התעלה יצחק על הנורמה הנהוגה ובנה עולם שלם של יצירות מרתקות. אדירות ומעמיקות על נושאים ואף על דמויות ידועות בעם ישראל
אם זה “העמל” (אל אמל) על יוסף הצדיק, בו מתאר המשורר את שיגו ושיחו של יוסף בינו לבין עצמו וקונו: “ולך אקרא, ואצעק יומי ולילי, ואשא קול באישוני, ובכל יום, אקו פדיום, מידך אל נורא”, וממשיך ומתאר “מזמן נמכרתי אני, עבד על ידי אחים, ונקי מנה אני, ההאסר עד יום מותי…”. בבית השלישי, בכישרון רגשי נוגע, כותב יצחק: “יה נא תן בלב שר זה מחר להזכירני לפני מלכו אדונו, אדונו ומבור יצילני, מלכי לא אמצא פשע על אשר מצאוני, וידי לא עשו רשע, על מה כולם ירדפוני”. כתיבה שמסחררת את חדרי הלב ומכניסה את הקורא, בטח את המבצע או המאזין לתוככי הסיפור ותחושותיו.
בפיוט תפילה נוסף, “אנא תן טל ומטר” (אנא אלבי ליך מיאל), מבטא המשורר את תפילתו לטל ומטר בעברית צחה ומקורית: “אנא תן טל ומטר ורוה רגבי עפר…. מפרה ציה ומדבר, וישישו כל נפוחי נשם, ומלאה הארץ דשן, על פיך מוריד הגשם, לא אחר ולא זר”. תפילה של ממש המשקפת יצירה מקורית ואין בה אבק של חשד לגירסת כיסוי מוקדמת.
בפיוט נוסף “נחמוה לי” (ביתלומוני ליה), משתפך המשורר כ-מנחם מפיו של ה’ לעם ישראל “אני אהיה לחומה אליה, ובקרבה, אקבץ נדחיה, אני אשר אש הצתי הצתי, בתוכה ובתוך עריה, באש אני עתיד עתיד לבנותה, ולהציב כל גבוליה…”.
ביצירה הבולטת והמוכרת ביותר שהפכה ללהיט חוצה- אמנים בשנים האחרונות “הבט סבל” (מודנכהא גפאהו), נכנס יצחק ז”ל לקרביו של שמשון הגיבור וכאילו מדבר מתוכו: “הבט סבל בן מנוח ועוניו, והט אוזנך למר שיחו, ברזל ונחושת מנעל זרועו, מאור עיניו אויב כבה” וממשיך ומתאר איך שמשון חווה את הלך חייו מרגע הורתו בבטן אמו עד הגיעו למצב של רועה לעמו, הצמיחה וההתרסקות.
“בלבי נתנה גחלים לוחשות כרעתי שדוד בין ברכיה אבי, זנחתי דברך מלכי הטוב וסוד כוחי לאוזנה קשוב, נפלתי ביד סרן כי יארוב, לבזיון ולמשיסה נתתי עמי, שפוט נא חטאי ומעלי”, והסיום, הסיום האדיר של תפילתו האחרונה של שמשון, עת הוא מבקש להצליח בפעם האחרונה בחייו: “ועת יעלה לפניך שיחי, זכור ימי עלומי וחרפי, ובחסד וטוב תנה נא את דיני אליך מלי מלך ושופט כל, חזק את ידי רק הפעם הזאת, ואת מקדשם עליהם אהרוס, תחת כסאך נשמתי לחסות, ושלוות עולם תנה נא לעמי”, אין מילים, פשוט אין מילים לתאר את התחושה.
כתיבת הפיוטים לאורך השנים התחלקה למספר סגנונות, כאשר הבסיס להבדל בין כתיבת- שיר לבין כתיבת- פיוט הוא 2 כללים, האחד- סגנון העברית, השני- הטכניקה, הן מבחינת המצלול, הזהות בין המשפטים, חרוזים וכדו’, והן טכניקה והטיות משובבות נפש בעברית עצמה וצחצוחה.
כמו בכל תחום, יש את אלו שרק “יצאו ידי חובת פיוט” השתמשו בעברית- תנכי”ת ומטבעות לשון לא רגילות, וזרקו פה ושם חרוזים בשביל הטכניקה, ויאללה נכנסו לזמירון של שבת.
אך יש כאלו שממש הצליחו להעלות את הרף, לשבח אותו ולרתק כטקסט בפני עצמו, גם ללא הלחן והביצוע.
המאפיינים החדשים ביצירתו של המשורר יצחק מזוז ז”ל, מגלים יכולת אדירה המשלבת בין עמידה בכללי הפיוט, לבין היכולת להישמע קליל ומוסבר, ובנוסף לספר סיפור. הוא היחידי שממש נכנס לדמויות ומדבר אותן, הוא סיפר את התנ”ך או יותר נכון לימד אותו בדרך מוסיקלית אטרקטיבית ומעוררת השתאות. הוא תימצת בצורה המרגשת והקולעת ביותר רגעי תפילה ומסרים אדירים מעולם הרוח של היהדות, כמו למשל בפיוט “הקשיבה נא בר נש”, שם הוא ממש מפרט הנחיות לדרך החיים על פי התורה: “הקשיבה נא בר נש, לאשר ממך ידרוש, לנטוש מעלליך ויצרך לכבוש, יהי מגן לך ופצעך יחבוש, בעת לא תחרש לקול עני ורש… ונצור על לב תורתו- מנה אל תהי מש…”.
כשאנו מוסיפים את כל זה לערך המוסיקלי שהשתבח כאן, ביכולת האדירה לקלוע ולשלב בין הטקסט והנושא, לבין הלחנים והאווירה ההולמת אותם, ההתאמה בין המצלול המקורי לבין המילים החדשות שנכנסו בו, הכתיבה שלו בשונה מכתיבות אחרות הצליחה לעקור את הטעם האותנטי של השפה המקורית בלחן, והטמיעה בהם טעם ועניין חדש.
הוא שילב בין כתיבה ללחנים הסבוכים ביותר, ומאידך ללהיטי המוסיקה הערבית המקפיצים והפשוטים לכל אוזן, עם שידוך הנושא המתאים ביד אמן, בלב אמן.
אין שני לו.
צניעותו ובריחתו מאור הזרקורים, מצד אחד מחמיאה לו כאדם וכאמן שכל-כולו עסק מאהבה באמנות השירה ולשמה, לא ראה בה קורדום להתפרנס ממנו כי אם קורדום לאהוב באמצעותו להשפיע ולשמח, ולבטא דרכה את אהבתו וחיבתו לשירה לשפה העברית לארץ לתורה לדמויות רבות מהתנ”ך ועוד כהנה.
הפייטן והחזן משה חבושה, מספר כי היה מגיע אליו לעיתים קרובות על שירים חדשים שכתב, וכאשר היה מעיר על מילה פה או שם שאינה הולמת את הקצב של השיר, מיד היה מוצא מילה שתואמת למקצב, והיה איש שבקי בתנ”ך והספיק עוד ללמוד אצל המשורר אשר מזרחי ז”ל.
יחיאל נהרי ספד לו בקול חנוק, בהודעה שהשאיר באחת מקבוצות המוסיקה ושיתף על רשמיו ממנו, על אצילותו ומידותיו, וכיצד הוא זוכר את התקופה שהחליפו כחזן בלונדון ועל מפגשיהם הרבים בהופעות ובכל הזדמנות בה התגלה אצילותו והתנהלותו האמנותית והמיוחדת.
מרן הגר”מ מאזוז שליט”א היה לו לרב ולחבר, פעמים רבות התבטא באוזני תלמידיו ומעגל האנשים הסובבים אותו על רמתם הגבוהה של השירים שכתב, ועל כך שראוי לנקדם ולהוציאם בספר שירה מהודר ומיוחד למען יילמדו לא רק כשירה אלא כלימודים של ממש על התנ”ך, בדקדוק ובשפה העברית.
בתיעודים רבים ניתן לראות, את מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, את מרן חכם שלום כהן זצ”ל, את ראש הישיבה הגאון רבי ראובן אלבז, מתענגים מביצועי הפייטנים לפיוטים שכתב. לצד זאת, האמת חייבת להיאמר, כתיבתו כגודל מקוריותה כך גודל נועזותה, וטקסטים מסוימים שכתב זכו לביקורת על מידת הנועזות שבהם מבחינת הדגשת אינפורמציה עדינה על איזשהם דמויות בתנ”ך, שהיו שטענו שלא כל פרט ראוי לאזכור בפיוט, דא עקא שגישתו המוסיקלית הייתה הפוכה והוא אמר “דברי תורה הן, ואיני ירא מאיש”, ובמבחן התוצאה אכן הצליח ופיוטיו התקבלו בכל תפוצות ישראל.
בי”ט כסליו, כשהוא בן 73 הלך לעולמו יצחק מזוז ז”ל בקול דממה דקה וללא פרסום יתר. הידיעה שאט אט התפרסמה הכתה גלים והוציאה ממוקיריו ומעריכי מורשתו אינספור תגובות חמות נלהבות ומלאות רגש והערכה על תרומתו האדירה לעולם החזנות והפיוטים, בד בבד, עם פליאה עצמית בז’אנר, על כך שרבים רבים ממבצעי השיר לא הכירו את האדם ולא את שמו, כי כך נהג, לחלק באהבה ובחינם, בצניעות וללא תמורה את שיריו ופיוטיו.
יצחק מזוז ז”ל
יהי זכרו ברוך, ותהי מורשתו התרבותית המפוארת העשירה והמשובחת בחיק התרבות היהודית לנצח.