“ארץ נהדרת” רצתה להתחנף לימין ועשתה זאת על חשבון גיא פלג. איזה טמטום
השבוע קיבלנו, באדישות מסוימת, את פניה של השנה האזרחית החדשה. במדינה שלוקה בעייפות מצטברת קולקטיבית, החלפת השנה היא אירוע מעולם המיסוי יותר מאשר סיבה להרים כוסית בהתרגשות. בהתאם, גם הפרק הראשון לשנה החדשה של “ארץ נהדרת” היה חגיגי בערך כמו הגשת דוח שנתי למס הכנסה. לא פרק רע בהכרח, אבל הכל בו הרגיש קצת מוכר מדי – ולא רק בגלל שסגמנט “עוד כותרות” שודר פעמיים בטעות. קשה להעביר ביקורת על מי שצריכים להמציא מדי שבוע דרכים חדשות לעקוץ ולפרשן את אותן הזוועות, אבל כשהשרים רגב, בן גביר וסמוטריץ’ נכנסו לאולפן לצלילי We Are the Champions היה קשה שלא להרגיש שכבר היינו במשחק הזה. התחושה המוכרת – שלא נאמר ממוחזרת – התעצמה במערכון הסיום מסדרת “המושבה הישראלית ביוון”, שהוקדש כולו לרעיון של חנוכה מנקודת מבטם של היוונים. בדיחה לא רעה בביצוע מוצלח, רק שראינו אותה כבר ב-2012 עם פרק טקס יום הזיכרון של פורים במערכוני הכור האיראני.
את הפרק פתח מערכון בו נתניהו מתעורר מניתוח ולדאבונו של ראש הסגל צחי ברוורמן (שרון טייכר) מתחיל לדבר על החזרת חטופים וביקור בניר עוז. הוא אפילו מציע לשלם מיוזמתו בכרטיס אשראי. כשברוורמן מתלונן על כך לצוות הרפואי, מתברר שבמקום הסרת ערמונית בוצעה בו השתלת לב (תחת ההסבר “כל הרופאים הטובים עשו רילוקיישן”). מאוחר יותר בפרק יגיח ראש הממשלה, מינוס הלב והערמונית, שוב באולפן, לאחר שבן גביר/שחר חסון יצהיר שהוא יכול לגרור אותו לכנסת גם עם אינפוזיה, כלומר, “העמוד של הטרופית”. החיקוי של ראש הממשלה, כמו זה של מירי רגב, כבר התרחק שנות אור מדמותו של נתניהו האמיתי – כשהשוני העיקרי הוא מידת האנרגיה. נתניהו בגרסת מריאנו מאופיין במימיקות של דמות מצוירת וזז כמו שחקן תיאטרון שמנסה ללכוד את תשומת לב הצופים בשורות האחרונות. ראש הממשלה האמיתי עושה את אותם הדברים המוזרים שבן דמותו הטלוויזיוני עושה, אבל לאט ועם פרצוף של “יכולתי להיות עכשיו בשנ”צ”. אפשר להבין אותו, אנחנו חיים בזמנים מעייפים.
Post Comment