“אני ראוי לייצג את ישראל באירוויזיון בגלל הרוח שאני מביא ולא בגלל הסיפור האישי שלי”
דניאל וייס היה ב-7 באוקטובר בביתו בקיבוץ בארי ובמשך שעות החזיק את חלון הממ”ד מחשש שהמחבלים יגיעו גם אליו. “דווקא אז, כשהיינו בין חיים למוות, בסכנת חיים מיידית וממשית, כשהייתי הכי לחוץ וחרד, נפלה עליי ההבנה שאת הרוח אף אחד לא יוכל לקחת לי”, הוא משחזר בריאיון ל’סופ”ש שלו’. “מה שקרה זה שהרגשתי זרמים בכל הגוף וקיבלתי כוח שלא היה לי לפני כן. מאז כל מה שעשיתי זה להקשיב לגוף. בסוף היום הייתי מותש. החיים חזקים מהכול. זה לא מובן מאליו שנשארתי בחיים. התעוררתי בבוקר שאחרי, הסתכלתי על הגוף שלי ושאלתי את עצמי ‘ומה עכשיו?’. החלטתי לתת ללב שלי להנחות אותי וזה מה שהציל אותי. ככה אני חי את החיים. אני מסתכל קדימה. אני מרגיש מה הנפש שלי רוצה ואז הולך לכיוון הזה”.
מתי באותו יום הבנת שמשהו אולי קרה להורים שלך?
“בשעה 12 בצהריים ראינו שהם לא מסמסים לנו כבר שעתיים והתחלנו לדאוג. הבנו שזה חריג”.
מחבלים ניסו לפרוץ גם לבית שלך?
“בשעה 14:00 היו דפיקות בדלת וקלטנו שמחבל נכנס לדירה לידנו. שמענו אותו מתעסק בדברים בדירה אחרת והבנו שהוא דילג על הדירה שלנו. רק אחרי הצהריים באו לחלץ אותנו ורק אז התפנינו רגלית מהקיבוץ”.
Post Comment