כל רגע שבו הדמות לא נמצאת על המסך בסדרה הנהדרת הזו – הוא רגע מבוזבז
“הוואגינה שלי הורגת אנשים”. אם אי פעם חיפשתם דוגמה לפיץ’ מעלית שיגרום לכל מי שנמצא בתוכה להתרכז בכם (או ללחוץ בטירוף על “פתח דלת”), קשה להתעלות על זה של “למות מאהבה”. רובי יאו (סטפני שו, המועמדת לאוסקר על “הכל בכל מקום בבת אחת”, וגם מיי מ”גברת מייזל המופלאה”) בטוחה שזה ההסבר למה שקורה לה, למרות שלא פחות משישה רופאים שונים פסלו את האפשרות הזאת על הסף. כלומר, הם פסלו את האפשרות שמדובר במחלת מין. הם קצת מתקשים להסביר את העובדה שכל אחד ואחת מהגברים והנשים ששכבו עם רובי, מוצאים את מותם בדרכים שונות ומגוונות – ובסדר המדויק של המיקום שלהם בהיסטוריה המינית שלה.
“למות מאהבה” (במקור “Laid”) היא עיבוד של פיקוק לקומדיה אוסטרלית בעלת אותו שם (שבעצמה מזכירה רעיון דומה ב”חשיפה לצפון” הקלאסית), וכאמור קשה להאשים את ראשיה שחשבו שהפרמיס הזה טוב מכדי לא לשחזר אותו. העניין הוא שיחסית לרקורד מרשים של נתון דו-ספרתי עם קידומת 2 של שותפי מיטה, רובי היא לא האדם הלבבי והכריזמטי שהייתם מצפים לו. למעשה, כמעט כל האקסים שלה מסכימים שהיא אדם רע, מרוכזת בעצמה ומתקשה לייצר אמפתיה מינימלית לאנשים שחלקו איתה רגעים אינטימיים בתקופה כלשהי בחייה. וזו בעיה, מכיוון שעכשיו היא צריכה לחזור לכל אחד ואחת מהם, ולספר להם שסופם מתקרב – והיא לא יודעת מה לעשות כדי לעצור את זה.
Post Comment