ישראל שפירא בסדרה על “סודות המכבים”

במקורות חז”ל העיר מודיעין מוזכרת במספר הקשרים חשובים. ראשית, היא סימנה את התחום הרחב של ירושלים – המרחב שבו נדרשו בני אדם לשמור על טהרת כליהם ותוצרתם, כדי שייראו ראויים לקודש. כך נמסר במשנה (חגיגה ג, ה): “מן המודעית ולפנים, נאמנין על כלי חרס; מן המודעית ולחוץ, אין נאמנין”.
שנית, מרחק זה שימש לקביעת דין ‘דרך רחוקה’ בהלכות קרבן פסח. כפי שמציינת המשנה בפסחים (ט, ב): “ואיזו היא דרך רחוקה – מן המודעית ולחוץ, וכמידתה לכל רוח, דברי רבי עקיבא”. כלומר, מי שהיה מעבר למודיעין נחשב כמי שנמצא ב’דרך רחוקה’ ונדרש להקריב את קרבן הפסח בפסח שני.
ישראל שפירא בסדרה חדשה: “סודות המכבים” | קבר מתתיהו – הפרק הראשון
עולה ששמו נגזר מכך שהיה עולה בבלי – והתגורר בארץ ישראל מציין את המרחק 15 מיל.
גם מקורות לא יהודיים שחיו במאה הרביעית בתקופת האמוראים מזכירים את קברי המכבים. אוסביוס.
אחד מהם הירונימוס[1], מציין את מודיעין ומיקומה “בהר המודיעין”. הוא מתאר את קברי המכבים בתגובה לאנשים בימיו אשר זיהו את קברי המכבים הרחק מארץ ישראל, בסביבות העיר אנטיוכיה (היום בגבול טורקיה-סוריה). עדויות אלו חשובות משום שהן מעידות כי בתקופת האמוראים עדיין זיהו את המקום ואת הקברים.
מפת מידבא
התיעוד הוויזואלי הקדום ביותר של העיר מודיעין מופיע במפת מידבא, שנוצרה במאה ה-6 לספירה. מדובר במפת פסיפס שנמצאה בכנסיית סנט ג’ורג’ במידבא שבירדן, והיא מציגה את אזור ארץ ישראל. במפה זו, העיר מודיעין מסומנת בצורה ברורה, עם הכיתוב “המקום ממנו באו המכבים” מופיע ליד הסימון. מפת מידבא נחשבת לאחד התיעודים הגיאוגרפיים החשובים ביותר של אותה תקופה.
לאחר התקופה הביזנטית, עם הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה ה-7, נעלמת מודיעין כמעט לחלוטין מהמקורות ההיסטוריים.
רבנו אשתורי הפרחי[2], מחבר ספר ‘כפתור ופרח’, שכתב בראשית המאה ה-14, זיהה את מודיעין הקדומה בכפר “מידה”.
היכן נמצא כפר “מידה”? לפי דברי רבנו אשתורי, מודיעין ומודיעית אינן עיר אחת. מודיעין, שנזכרת במסכת חגיגה (ג, ה) ובפסחים (צ”ג ע”ב), מתוארת כעיר רחוקה מירושלים במרחק של 15 מיל, והיא בכפר הערבי אל מידיה.
מודיעית, המוזכרת במסכת קידושין (סו ע”א), היא מקום שבו לפי השמועה אמו של ינאי המלך נשבתה, ולפי זיהויו של ר’ אשתורי, הייתה מודיעית ממוקמת שעה הליכה ממזרח לבית שאן, ברגלי הרי הגלבוע וכוונתו ככל הנראה למעין עין מודע.
החוקרים החרדים בעל תבואות הארץ ואדמת קודש
לפי תיאור חז”ל במקור הגמרא פסחים (צ”ג ע”ב), שמציין כי מודיעין נמצאת במרחק 15 מיל מירושלים, העלה החוקר רבי יוסף שוורץ, מחבר הספר “תבואות הארץ”[3] את הרעיון כי מודיעין עשויה להיות באזור טלז-סטון (העיר קרית יערים), זאת משום שהמרחק הנמדד בין ירושלים לאל-מידיא (העיר המודרנית מודיעין) גדול יותר מ-15 מיל (כ-22 עד 24 ק”מ).
החוקר רבי יצחק גולדהר, מחבר הספר “אדמת קודש”[4] העלה גם הוא בעיות בזיהוי מודיעין במיקום הנוכחי, והציע שייתכן כי מודיעין הייתה באזור של מדבר תקוע. אחרים הציעו זיהויים שונים, כמו צובא, לטרון, אל-קבאב (יער משמר איילון) או אפילו חברון.
אך ייתכן שהקושי במרחק בין ירושלים למודיעין, כפי שמצוין בתיאורי חז”ל, טמון בעצם לא בזיהוי הגיאוגרפי עצמו אלא במידה המדויקת של “המיל” (יחידת אורך) שבה השתמשו חז”ל. הרב פרופ’ יואל אליצור בספרו “מקום בפרשה” הסביר כי מדובר במיל רומאי, שאורכו כ-1479 מטרים, ולא במיל החז”לי, שאורכו 960-1152 מטרים. אם מחשבים את המרחק לפי המיל הרומאי, המרחק בין ירושלים למודיעין הקדומה יהיה כ-22 ק”מ, מה שמחזק את האפשרות כי מודיעין הקדומה אכן נמצאת באזור מודיעין של היום, או באזור הכפר הערבי אל-מידיא.
מאה 19
“כפר קטן ליד לוד”. כתב הנזיר עמנואל פורנר בשנת תרכ”ו (1866) בעיתון “לה מונד” הצרפתי, “הוא המקום בו עמדה מודיעין העתיקה”. פרסום זה, אם כי קצר, הצית את דמיונם של חוקרי ארץ ישראל והוביל למסע מרתק של חיפושים ודיונים שנמשך יותר ממאה וחמישים שנה.
התגלית המסעירה של ויקטור גרן
ארבע שנים אחרי פרסומו של פורנר, הגיע לכפר אל- מידיא החוקר הצרפתי ויקטור גרן[5]. בשיחות עם זקני הכפר, גילה שמול הכפר משתרעים שלושה אתרים עתיקים: קובור אל-יהוד (“קברי היהודים”), ח’רבת אל-חמאם, וח’רבת אל-ע’רבאווי. במבנה שהתושבים כינו “אל קלעה” (המצודה), האמין גרן שמצא את קברי המכבים המפוארים[6].
בשנת תרל”ד (1874) הגיע למקום הארכיאולוג שארל קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ.[7] הוא חשף רצפת פסיפס מרהיבה – עם צלב ביזנטי במרכזה. המבנה המסתורי התגלה ככנסייה מהמאה החמישית לספירה שבמקום זה האמינו בוניו שטמונים קברי החשמונאים.
למעשה, הזיהוי החזק ביותר מבין האופציות השונות למיקום העיר מודיעין העתיקה הוא חורבת הגרדי, המצויה על גבעה מיוערת. השם המודרני של החורבה קשור בשמו של אחד מחמשת בניו של מתתיהו החשמונאי, הלא הוא יוחנן הגרדי[8]. תוכנית זו היא פרק קטן בספרי החדש ‘סודות המכבים’ שעוסק במחקר אודות קברי החשמונאים ואני מזמין אתכם לקנות אותו. [1] הירונימוס נולד בערך בשנת 345 ומת ב-30 בספטמבר 420, היה אב כנסייה, והתגורר בסוף ימיו בבית לחם. בספריו הוא מספר שבכדי להבין טוב יותר את התנ”ך הוא הלך ללמוד עברית ואת הפרשנות היהודית לתנ”ך אצל חכם יהודי בעיר לוד.
[2] רבי אֶשְׁתוֹרִי המכונה “אִיש הַתּוֹרִי” (מגלה ארצות), חי ופעל במהלך המאות 13-14, עלה לארץ ישראל וחקר ולמד ברגליו אותה במשך 7 שנים. הוא חיבר את הספר הראשון שעוסק בהלכות ארץ ישראל “כפתור ופרח” ומזוכר רבות בספרי הפוסקים והחוקרים בדורות אחריו.
[3] הרב יהוסף שוורץ (כ”ג בחשוון תקס”ה – ט’ בשבט ה’תרכ”ה- 28 באוקטובר 1804 – 5 בפברואר 1865) היה שד”ר, תלמיד חכם, גאוגרף, צייר, ומראשוני חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה. ספרו ‘תבואות הארץ’ מצוטט רבות בספרי הפוסקים לאחריו, ואף בבדץ עדה חרדית מסתמכים על מחקריו.
[4] רבי יצחק גולדהאר חי במפה המאות 19-20, ולאחר 20 שנים של כתיבה מאומצת, חיבר את ספרו העוסק בהלכות ארץ ישראל. על ספרו זה קיבל הסכמה מגדולי ישראל הרידב”ז רבה של צפת, הראי”ה קוק רבה הראשי של ארץ ישראל, הגרי”ח זוננפלד רב העדה החרדית, ומהר”י דיסקין בנו של המהרי”ל דיסקין.
[5] ויקטוֹר אונורה גֵּרֵן היה משכיל צרפתי, שערך מסעות מחקר במאה ה-19 וכתב ספרים שהיוו סיכום של מסעות חקר גאוגרפיים וארכיאולוגיים שערך בצפון אפריקה, ביוון ובאיי יוון, באסיה הקטנה, בלבנון, בסוריה ובארץ ישראל.
[6] שלושת אתרים אלו, מצוים האחד ליד השני באזור ‘קבר מתתיהו’ של ימינו.
[7] שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ היה דיפלומט, מזרחן וארכאולוג צרפתי. מהבולטים בחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19.
[8] ראה בענין התעלומה ההיסטורית והחפירות הארכיאולוגיות החדשות במקום אצל: “עמית ראם, חורבת הגרדי, חדשות ארכיאולוגיות – גיליון 123 לשנת 2011, ‏30 ביוני 2011”.