הייתי בישוב היחיד בארץ שבו ערבים ויהודים אוהבים אחד את השני
לפעמים, כשאתה מתייאש מכל מה שקורה בין יהודים לערבים בארץ הזו ומסביבה, ולא חסרות סיבות טובות להתייאש, כל מה שצריך זה לנסוע לישוב נווה שלום (واحة السلام – וואחת אל-סלאם) ולהתמלא באנרגיה שכן, זה אפשרי: יהודים, מוסלמים ונוצרים יכולים אשכרה לחיות יחד באותו ישוב, לחגוג את החגים זה של האחר ופשוט להיות בני אדם. להיות ישראלים.
ולא, אל תגידו לי “זה קיים בחיפה, או בעכו” – ערים ענקיות שבהן באים לאכול חומוס אצל אחד או לשתות בבית קפה אצל האחר. בנווה שלום חיים באותו כפר, באותו מקום, כ-300 איש ואישה שכל מה שמעניין אותם זה פשוט לחיות כבני אדם, כרודפי שלום – לא משנה מאיפה אתה מגיע.
תגידו לי איפה עוד יש בעולם “בית ספר לשלום” (כך נקרא בית הספר המקומי שהוקם ב-1979), שבו מלמדים ילדים על שלום ושיוויון? השלום הוא אויבם של הקיצונים, לא משנה מאיזה צד, ואת “האויב” הזה ניסו להרוג כשבשת 2020 באו כמה חראות ושרפו את בית הספר הזה. הם ניסו לשרוף גם את הספרייה אבל לא הצליחו, ואתם יודעים מה אמר המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה על שריפת ספרים: “במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו בסוף גם בני אדם”.
אבל לא בנווה שלום יאמרו נואש – בית הספר שוקם והוקם מחדש בשנה שעברה.
ואז הגיע 7 באוקטובר.
Post Comment