ישראל שפירא בסדרה חדשה: “סודות המכבים”

כמו בימים ההם בזמן הזה כאשר עם ישראל נלחם על קיומו, חשוב לזכור כי מאבק זה על ארצנו אינו חדש. לפני כאלפיים ומאתיים שנה, באותו חבל ארץ ממש, נלחמו החשמונאים את מלחמת החירות הראשונה של העם היהודי.
חמשת בני מתתיהו כהן גדול זכו ולאחר שנים של מאבק נצחו, וטיהרו את בית המקדש, ואף צאצאיהם הרחיבו את גבול ממלכתם וכבשו את העיר עזה, ואת עבר הירדן.
הבדל ישנו בין המלחמה הרוחנית למען שמירת המצוות של החשמונאים, לעומת המלחמה של כוחות צה”ל במחבלי החמאס והחיזבאללה, אולם הצד השווה שבהם שנצח ישראל חי וקיים, וכל שונאנו לא יוכלו עלינו.
מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, שזכו גם לכינוי “המכבים”, הנהיגו את המרד נגד היוונים וזכו לבנות מחדש את בית המקדש, ולהקים ממלכה יהודית עצמאית בארץ ישראל. אך היכן נטמנו גיבורי האומה הללו? שאלה זו העסיקה חוקרים, תיירים ונוסעים לאורך הדורות.
בתוכנית זאת נבקש להתחקות אחר המסורות השונות אודות מקום קבורתם של החשמונאים. נתחיל עם מקורות היסטוריים בני התקופה כספרי מכבים, ויוסף בן מתתיהו, נמשיך למקורות חז”ל, ונתהה האם ניתן לזהות בימינו את שרידי “שבעת הפירמידות” שנבנו במודיעים.
נצא למסע בין האתרים השונים המזוהים כקברי המכבים: הכפר אל-מידיה שמעבר לקו הירוק, “שייח’ ע’רבאוי” ו”חורבת הגרדי” ביער בן שמן. לא נפספס את “קובור אל-יהוד” – המקום שזיהו תלמידי גימנסיה הרצליה בראשית המאה העשרים. נבחן את המסורת המרתקת של “מקובלי הספרדים” שעלו לקברים בימי החנוכה, ונברר את משמעותה.
כותב השורות ערך מחקר מעמיק באתרים אלו, ובפרט במקום שעלה לכותרות בשנים האחרונות – “מקאם שייח’ ע’רבאוי”, אליו נוהרים מבקרים רבים לאורך כל השנה. מגוריי במודיעין עילית אפשרו לי לבקר במתחם באופן תדיר, לראיין את המבקרים ולתעד את המתרחש במקום. לפיכך, המחקר משלב היבטים היסטוריים ארכיאולוגים ואנתרופולוגיים כאחד.
בעת שאנו עוסקים במלאכת איסוף העדויות והמסורות, חשוב להדגיש כי איננו מתיימרים להכריע בשאלת זיהוים המדויק של הקברים. מטרתנו היא להציג את המקורות השונים, לתעד את המסורות, ולהאיר פרק חשוב בתולדות עמנו וארצנו.
באזור העיר ‘מודיעין עילית’ ישנם כמה ישובים שבשמם מוזכרים אירועי חנוכה ושמות החשמונאים: העיר ‘מודיעין’, ‘מְבוֹא מוֹדִיעִים’, מושב ‘מתתיהו’, מושב ‘חשמונאים’, ושכונת ‘מַכַּבִּים’, ואנו נתהה מה עמד מאחורי החלטה זו של ועדת השמות להעניק לאזור זה את השם מודיעין.
גילוי מיקום קברות המכבים נושא חשיבות רבה, כפי שציין רבי יהודה טשזנר במאמריו. הרמב”ן בפירושו לפרשת ויחי, על הפסוק “לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה”, מכנה את החשמונאים “חסידי עליון”. מכאן למד הרב טשזנר שיש ערך רב בתפילה על קברי החשמונאים לישועה, ולכן “צריך לדעת היכן הם קבורים”.
המחזה הזה, שהפך לשגרה בשנים האחרונות, לא היה מובן מאליו. לפני עשרים שנה היה זה סתם מבנה נטוש ביער, שבמפות הישנות נקרא “שייח’ ע’רבאוי”. איך הפך המקום למוקד עלייה לרגל? מי החליט שזה קבר מתתיהו? ומה אומרים על כך החוקרים?
“אין שום בסיס היסטורי לזיהוי הזה”, טען חוקר ארץ ישראל ז’אבו ארליך. “זה בסך הכל ‘מקאם’ מוסלמי בן 500 שנה. המצבה של מתתיהו? נבנתה רק לפני כמה עשרות שנים”.
אבל למתפללים במקום זה לא ממש משנה. “האר”י הקדוש כבר לימד אותנו”, אמר לי אחד המבקרים הקבועים במקום, “שבכל מקום שמתפללים ולומדים את תורתו של צדיק, נשמתו יורדת לשם. והישועות? הן מדברות בעד עצמן”.
משבר הקורונה העולמי בחורף תש”פ הפך את היער השקט למוקד פעילות בלתי צפוי. כשבתי הכנסת נסגרו והסגרים הכבידו על תושבי הערים, גילו רבים את המרחב הפתוח של יער בן שמן. מה שהחל כמקום תפילה אקראי של בודדים “משוגעים לדבר”, הפך במהרה למעין קהילה מאולתרת, ומאז מידי חג חנוכה מגיעים למקום מאות ואלפים, מכל החוגים והעדות.
“היה פה מחזה מיוחד במינו”, מספר אחד המתפללים הקבועים. “משפחות שלמות הקימו אוהלים בין העצים, מטבחי שדה אלתרו ארוחות משותפות, וקולות תפילה ושירה נשמעו עד השעות הקטנות של הלילה. זה היה כמו קיבוץ גלויות קטן בלב היער”.
המקום הפך למפלט מהצפיפות העירונית. התופעה צברה תאוצה גם מחמת שהמתחם נמצא על ציר נסיעה ראשי בין ירושלים לבני ברק, מה שהפך אותו לנקודת עצירה אידיאלית בימים שבהם התנועה בין ערים הייתה מוגבלת. חלק מהמתפללים אף מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את מגבלות התנועה, בטענה שהם ‘מתגוררים’ במקום.
המקום היה גם עֵד לרגעים של שמחה. באחד מימי הקיץ, התקיימה במתחם חתונה יוצאת דופן. החופה, שהוקמה בידי מתנדבים נלהבים, הייתה יצירת אמנות של ממש – כולה עשויה מצמחי גומא שנאספו מהיער הסמוך, מעוטרת בכלניות אדומות מלאכותיות.
אנשים התבדחו שזה כמו גן אירועים עם נוף לרשב”י, רק שבמקרה הזה היה זה מתתיהו במקום רשב”י.
תודו שיש משהו מיוחד בלהתחתן בחצר של קבר צדיק.
וכך ממשיך “קבר מתתיהו” לכתוב את סיפורו המיוחד – פרק חדש במסורת בת אלפיים שנה.
אפילו סיום ספר הזוהר הקדוש נערך בין עצי היער בראשות הרב מרדכי יצחקי, המכונה ‘הרב מפורת’.
בדרשתו, התמקד הרב מפורת במצוות הביטחון בה’. ‘זה מה שהיו משפחת החשמונאים’, אמר, ‘שבטחו רק בהשם בקריאתם המפורסמת ‘מי להשם אלי”, הוא הוסיף בחיוך שהתפילה ביער עדיפה על פני בית כנסת, שכן אין בה חשש של ‘שיח בבית הכנסת’.
שאלה חשובה יש לשאול את כל העוסקים בסוגיה זו. ממתי הוקמה המצבה בקבר ממתתיהו עליה נכתב שמו של הקב”ה? האם ישנו מקור קדום לטקסט הנכתב על מצבת אבי משפחת החשמונאים?
“יש לי סיפור בשבילך”, הטלפון מצלצל באחד מימי החנוכה. “שמעתי שאתה חוקר את קברות המכבים ביער בן שמן. תדע לך שאני, בתור בחור צעיר בישיבה החסידית, אני ועוד כמה חברים קנינו והצבנו את המצבה שנמצאת שם”.
הווידוי המפתיע הזה מאיר באור חדש את אחד המקומות המסקרנים בישראל. בעוד אלפים פוקדים את המקום בחיפוש אחר ישועות, מסתבר שמאחורי המצבה המפורסמת מסתתר סיפור אנושי פשוט – קבוצת בחורי ישיבה שהחליטו ליצור מקום תפילה.
“לא סתם בחרנו במקום הזה”, מספר אותו אדם שהעדיף להישאר בעילום שם. “כל האזור מזוהה עם ניסיונות לאתר את מודיעין העתיקה. המבנה הזה התאים בדיוק למה שחיפשנו – כמו כפפה ליד”.
והוא צדק. השנים הוכיחו שהאינטואיציה של אותם בחורים צעירים פגעה בול. המקום הפך למוקד עלייה לרגל, במיוחד בימי החנוכה. “כפי המובא בשמו של האריז”ל”, מסביר אחד ממבקרי המקום הקבועים, “לא חשוב אם זה באמת הקבר המקורי. כשיהודים מתפללים במקום מסוים בכוונה, המקום מתקדש ונשמת הצדיק יורדת”.
המחשה מרתקת לכוחה של אמונה אפשר למצוא בסלע הפשוט שליד המבנה המרכזי. בחנוכה תשפ”א הופיע עליו לראשונה שלט צנוע: “ציון אלעזר החשמונאי”. מאוחר יותר הוחלף השלט הפשוט במצבת שיש מפוארת.
סיפורו של קבר מתתיהו מלמד משהו מרתק על כוחה של אמונה. מה שהתחיל כיוזמה צנועה של כמה בחורי ישיבה, הפך למוקד רוחני תוסס. אולי זו בדיוק הנקודה – לפעמים האמונה התמימה, הפשוטה, היא שיוצרת את המציאות החזקה ביותר.
ולסיום, נחשוף בפרסום ראשון מידע חדש: לפני כעשרים שנים ביקש המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים לברר אצל ערביי כפר אל-מידיה האם “אל-ע’רבאווי” הוא אכן “קבר מתתיהו”. תשובתם הייתה שלילית.
ממידע שהגיע לידי כותב השורות, התברר כי תושב ממודיעין עילית, שהבחין בעלייה המתמדת במספר המבקרים באתר המזוהה כקבר מתתיהו, פנה למרכז הארצי בבקשה לשפץ את המקום כראוי לאחד מקברי האומה. אולם, לאחר שיחות עם זקני הכפר הערבי, שטענו כי מדובר בקבר שייח’ מוסלמי, החליט המרכז הארצי שלא לשפץ את המקום.
כחוקר המקום שנים רבות, אני טוען בתוקף שיש לשפץ את האתר משני טעמים: ראשית, מעמדו הקדוש שנקבע בתודעה הציבורית מכוח תפילות של עשרות שנים (בדומה למערת אליהו, אותה הגדיר רבי חיים קניבסקי כ”בית כנסת עתיק”).
שנית, העלייה בפועל של אלפי יהודים מידי שנה בשנה לאתר זה, המזהים אותו כקבר מתתיהו, ומעבר לשאלת הזיהוי, קיימת בעיה בטיחותית מטרידה: המוני המבקרים הפוקדים את המקום יוצרים סיכון ממשי בשל העדר תשתיות מתאימות. בביקוריי במקום בימי חנוכה אני עד למאות מכוניות הצובאות על האזור, כשהדרכים הצרות ביער אינן ערוכות לקלוט אותן. האם עלינו להמתין חלילה לאסון בדומה לאסון מירון כדי להסדיר את המקום?
תוכנית זו היא פרק קטן בספרי החדש ‘סודות המכבים’ שעוסק במחקר אודות קברי החשמונאים ואני מזמין אתכם לקנות אותו.