מעיין הזהב ומערת הנביא | מסע השל”ה בדמשק העתיקה
בשנת ה’שפ”ב (1622), בעת שעלה לארץ ישראל, עבר המקובל רבי ישעיה הלוי הורוביץ – השל”ה הקדוש, דרך אזורי סוריה והגליל העליון. מסע זה, שארך ארבעה ימים, כלל מעבר באזורים היסטוריים חשובים כמו ארם נהריים וארם צובה, כשגלעד עדיין היה קיים באותה תקופה (“שהדותא קיים”, כלשונו).
“חַלַבּ, עיר ואם בישראל”
בהגיעו לחַלַבּ, ביקר השל”ה בביתו של רבי שמואל ויטאל, בנו של רבי חיים ויטאל – תלמידו המובהק של האר”י הקדוש. מטרת ביקורו הייתה ללמוד מכתבי “עץ חיים”, שהיו שמורים בבית משפחת ויטאל. השל”ה, שעסק בקבלה ובפרשנות התורה על דרך הסוד, ייחס חשיבות רבה ללימוד מכתבים אלו מכתב יד קודשו של מהרח”ו. דמשק: מרכז רוחני פורח
את דמשק מתאר השל”ה בהתפעלות מיוחדת:
“עיר ואם בישראל, עיר גדולה לאלוהים מאד”. הוא הגיע אליה בפרשת וירא, וזכה לקבלת פנים יוצאת דופן. הקהילה היהודית בדמשק קיבלה אותו בכבוד רב, עד שהוא מעיד: “הוסיפו על כל הכבוד, באופן שכל אלו הקהילות המה כרותי ברית עמי, ובפרט התלמידי חכמים”.
נפשו של השל”ה חשקה בתורה, והקהילה סייעה בעדו – היו משכימים ומעריבים לפתחו. בהתחשב שהשל”ה דיבר בשפת היידיש, ויהודי חלב לא ידעו את השפה האשכנזית, השל”ה הקדוש נשא דרשות בלשון הקודש “באר היטב”, והקשר שנוצר היה כה חזק עד ש”מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה”. הקהילה אף הבטיחה לסייע לו “בכל אשר תצוונו”.
המערה המופלאה של אליהו קיימת בסוריה
אחד השיאים בביקורו בבית הכנסת העתיק ג’ובר ליד דמשק שלידו היתה מערה המיוחסת לאליהו הנביא.
תיאורו המפורט מספק עדות היסטורית ייחודית:
“בדמשק בתוך מערה ב”ה, אשר שם אליהו הנביא נחבא, והעורבים מביאים לו לחם ובשר, ועדיין החדר קיים, והנחתי ידי שם. והחדר הולך בעומק בלי תכלית לא נודע התחלתו, ופלא גדול בזה החדר – אם נכנס שם מניין הוא מלא, וכן הייתי שם עם מניין, ואם יבואו שמה עוד עשרה מניינים בפעם אחת הכל נכנס לשם, ולא יאמר אדם צר לי המקום”.
השל”ה מציין שמעולם דלקו שם נרות, פרט המוסיף לקדושת המקום ולאווירה המיוחדת ששררה בו.
דגי זהב במעיינות קדושים שנוצרו בזכות אברהם אבינו
במסעו ביקר השל”ה גם במקום המסורתי שבו, לפי המסורת, הושלך אברהם אבינו. הוא מתאר בפירוט כיצד במקום שבו עמד אברהם על רגליו נוצרו שני מעיינות. במעיינות אלה שוכנים דגים מופלאים הנראים “כמו נזם זהב בחרטומיהם”. לפי עדותו, חל איסור מוחלט על נגיעה בדגים אלה, איסור שהוטל על ידי התוגר (כנראה הסולטן הטורקי) “לכבוד ולתפארת אברהם אבינו עליו השלום”.
מסעו של השל”ה בסוריה והגליל מספק תמונה מרתקת של החיים היהודיים באזור בתחילת המאה ה-17. תיאוריו המפורטים משלבים היסטוריה, מסורת ומציאות של חיי הקהילות היהודיות, ומשקפים את העושר הרוחני וההיסטוריה של האזור. במיוחד בולטת העובדה שהמקומות הקדושים והמסורות העתיקות היו עדיין חיים ופעילים, והכבוד להם נשמר גם על ידי השליטים המקומיים.
יתן השם, שנזכה להגיע לכל אותם מקומות קדושים בסוריה, ולראות עין בעין את המעיינות עם דגי הזהב, ומערת אליהו הנביא כעדותו של המקובל השל”ה הקדוש אמן ואמן. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
Post Comment