“ליל הניטל” – מנהג קהילות ישראל לפי הלוח הנוצרי

“ליל הניטל” – מנהג קהילות ישראל לפי הלוח הנוצרי

ליל ניטל, אותו לילה מסתורי בו נהגו קהילות בישראל להימנע מלימוד תורה, עד מתכונתו הנוכחית הוא נע ונד בין לוחות שנה, אסטרונומיה, דת ומסורת. כדי להבין את מורכבות קביעת המועד, אך מדוע יש קהילות שנהגו אתו בתאריכים שונים?
איך הכל התחיל?
המשנה במסכת עבודה זרה (פרק א, משנה ג) מפרטת את חגיהם של עובדי כוכבים: “ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא, וסטנורא, וקרטיסם, ויום גנוסיא”. הגמרא (עבודה זרה יח, א) מסבירה ששני חגים אלו, קלנדא וסטנורא, קשורים לתקופת טבת: קלנדא נחגג שמונה ימים אחר התקופה. סטנורא נחגג שמונה ימים לפני התקופה.
הגמרא קושרת את מקור מנהגם של עובדי הכוכבים לחגוג שמונה ימים לפני ואחרי תקופת טבת לאדם הראשון. על פי המסופר, אדם הראשון, כשראה את הימים מתקצרים לקראת החורף, חשש שמא עולם חשוך עליו בשל חטאיו. בעקבות כך, צם אדם הראשון שמונה ימים בתענית ותפילה. לאחר שראה שבתקופת טבת הימים מתחילים להתארך, הבין שזהו סדר הטבע וחגג שמונה ימים נוספים.
הגמרא מסכמת: “הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים” – כלומר, אדם הראשון קבע את ימי התענית והחגיגה מתוך כוונה דתית טהורה, בעוד עובדי הכוכבים אימצו את המנהג לשם עבודה זרה.
הקשר לנצרות
מסורת נוצרית מאוחרת יותר קשרה את החגיגה ללידתו (או מותו, לפי גרסה אחרת) של “אותו האיש”, אשר לפי האמונה הנוצרית אירעה אף היא בתקופת טבת. כאן נכנסים לתמונה לוחות השנה, כדי לקבוע במדויק את מועד ליל ניטל, עלינו להבין את ההבדל בין שני לוחות השנה הנוצריים, היוליאני והגרגוריאני.
הלוח היוליאני: שנקבע על ידי יוליוס קיסר בשנת 45 לפנה”ס, היווה את הבסיס לחישוב שנת החמה בתרבות המערבית. הלוח מבוסס על משך הזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש, שנקבע על ידי האסטרונומים של התקופה כ- 365 ימים ורבע כדי לפצות על רבע היום הנוסף, קבע יוליוס קיסר את הכלל הבא: כל שנה שמספרה מתחלק ב-4 ללא שארית, תהיה שנה מעוברת, כלומר, תכלול יום נוסף.
הלוח הגרגוריאני: במאה ה-16, נוצר לוח זה על ידי האפיפיור גרגוריוס כדי לתקן טעות מצטברת בחישוב אורך השנה בלוח היוליאני. השינוי העיקרי היה בהגדרת השנים המעוברות: התוצאה? הפרש של 10 ימים בין שני לוחות השנה. הפרש זה הלך וגדל לאורך השנים עקב הכללים השונים לקביעת שנים מעוברות. לא כל הקהילות הנוצריות קיבלו את הלוח הגרגוריאני. בעוד שחלקן עברו לחגוג את חגם (המולד) ב-25 בדצמבר לפי הלוח החדש, אחרים המשיכו לנהוג לפי הלוח היוליאני וחגגו ב-4 בינואר.
השפעה על זמנו של מנהג ניטל
כתוצאה מחלוקה זו בעולם הנוצרי, נחלקו גם קהילות ישראל ביחס לקביעת מועד ליל ניטל. מנהגים אלו התפתחו כתגובה לחג הנוצרי, ולכן התאריך שבו היהודים נוהגים אותם תלוי בתאריך שבו הנוצרים חוגגים את הניטל, הספרים שיצאו לאור לפני הרפורמה הגרגוריאנית קבעו פה אחד שזמן הניטל הוא ב-25 בדצמבר, בהתאם ללוח היוליאני. אך לאחר הרפורמה, חלה התפצלות: קהילות אשכנז, אשר התגוררו באזורים בהם אומץ הלוח הגרגוריאני, עברו לנוהג ב-25 בדצמבר לפי הלוח החדש.
קהילות שמוצאן מאזורי השפעת הכנסייה הפרבוסלאבית, שנשארו נאמנים ללוח היוליאני, המשיכו לנהוג ב-4 בינואר. במהלך השנים, נוספו ימים להפרש בין הלוחות, מה שהביא להסטה נוספת בתאריך ניטל בקרב קהילות שונות.