“כאן אני רצוי”: הפוסט האישי והכאוב של החייל החרדי
עם צאת השבת פרסם יענקי גולדהבר פוסט אישי וכואב בו הוא משתף את שלל ניסיוניו החוזרים לחזור לחיק קהילתו האוהבת והתומכת, אולם לאחרונה קיבל החלטה נכונה ונבונה, ועל כך שיתף את הציבור בפוסט האישי:
מאז שיצאתי מהטלוויזיה לפני כשנה וקצת, ניסיתי המון פעמים לחזור לקהילה שלי, שהייתה הקהילה הכי טובה בעולם, והחברים הכי טובים שלי משם.
נלחמתי המון בשביל שאוכל לחזור לשם, אפילו הלכתי לביתו של הרבי (השם שמור במערכת מפני צנעת הפרט, ח.ר.), מנהיג הקהילה, בשביל לבקש שיחזרו לקבל אותי כמו שאני.
בהתחלה אמרתי לעצמי שיעבור קצת זמן, ואז אוכל לחזור, והכל יהיה בסדר.
והשבת קיבלתי החלטה שאולי אתחרט עליה בעתיד, ביום שבת קפצתי לכמה רגעים לבית הכנסת, ואז עלתה בי מחשבה: על מה אני נלחם? למה שאני ארצה להיות במקום שלא רוצים אותי?
והחלטתי לשחרר. הקהילה שהייתה הכי טובה בשבילי פעם כנראה כבר לא מתאימה לי יותר.
יש לי היום רב ומורה דרך אחר (שמור במערכת, ח.ר.), שהוא יותר מקבל. ובעזרת השם, יהיה לי טוב במקום החדש שלי.
בדרך כלל אנו נמנעים מלפרסם פוסטים אישיים של בני אדם, אולם כאן מדובר בפוסט עם מוסר השכל עצום לכל מנהיגי הקהילות.
הרה”ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי”ע ידוע היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, פעם אחת נתן לאכול ולשתות ליהודי אחד במשך שנה שלימה, בתנאי שיעשה את כל מה שמבקש, כעבור שנה ביקש ממנו להתנצר, היהודי הנ”ל, על אף שהיה בדיוטא התחתונה, תפס את הזקן של הרה”ק מבארדיטשוב ומשך זאת כשהוא זועק, זה הדבר האחרון שאני אעשה, הרה”ק התרגש מדבריו, רץ לבית המדרש, פתח את ארון הקודש, והמליץ טוב להשי”ת, ראה את בניך, אפילו אחר שנתתי לו לחם לאכול, בגד ללבוש, במשך שנה שלימה, אולם את אמונתו לא עוזב, אלו בניך, והוסיף בהמלצות טובות.
ועל הרה”ק מבעלזא מספרים שהיה מליץ טוב אפילו באם הבחין ביהודי הנוסע ברכבו ביום השבת, היה מליץ מיד ואומר שכנראה נוסע לבית החולים עם יולדת.
הצדיקים בכל הדורות היו מקדמים כל אדם בסבר פנים יפות בכל מצב שהוא, ובפרט כשמדובר ביהודי שומר תורה ומצוות, ועוד.
בעקבות הפסרומים ברשתות החברתיות, מבקש יענקי המשרת כהיום כחיל הטכנלוגיה והאחזקה בצה”ל, למסור ל’כיכר’: שהחלטתו קיבל בלי שאף אחד מהחסידות הקודמת יאמר לו מילה, ובשונה ממה שפורסם, לפני שנכנס לתוכנית ה’אח הגדול’ לא נפגש עם רבו על כך.
Post Comment