הדברים של איתי לוי ליובל היו כל כך מביכים, שאפילו רותם סלע זזה על הבמה באי נוחות
העונות האחרונות של “הכוכב הבא” מתנהלות בקצב מוזר למדי. יש המון פרקי אודישנים שמתמשכים לאיטם, ולאחריהם מגיע שלב התחרות – שאמור להיות הרבה יותר מעניין ומרגש, כי הרי כאן נמצאים הבסט אוף דה בסט – אך הוא מתומצת לחודש בלבד כדי להספיק לנהל קמפיין לבחירת השיר לאירוויזיון. אמש שודר הפרק הראשון בשלב זה, ובו פגשנו שוב שבעה זמרים וזמרות שעברו את סינון השופטים והגיעו עד לכאן. שלא במקרה, קיבלנו בפרק אחד כמה מהסיפורים הכי סוחטי דמעות של העונה: יובל רפאל, ניצולת הנובה בעלת הקול הגדול; אורי סבאן, שמתמודד עם גמגום קשה כשאינו שר; וכמובן, דניאל וייס, הטרובדור מקיבוץ בארי שהוריו נרצחו ב-7 באוקטובר.
כאילו שזה לא מספיק כדי להפוך כל ביקורת עניינית על ביצועי המתמודדים לכמעט בלתי אפשרית, בנבחרת יש גם מילואימניק מגולני (עידו מלכה), הריונית שבעלה במילואים בגולני (רננה), ומתמודדת שמשפחתה עלתה מצרפת (קלר). כל מה שחסר הוא דגל ישראל בחצי התורן על הבמה ואפשר לומר שאנחנו בריאליטי שירה שפוגש משדר זיכרון.
שולחן השופטים, שתודה לאלוהי החרבו דרבו לא כלל הפעם את נס וסטילה, היה במצב הרגיל של בכי היסטרי בהובלת קרן פלס ותחרות על הסופרלטיבים המוגזמים ביותר (תיקו בין איתי לוי ועדן חסון). קחו למשל את יובל רפאל המהממת, שאי אפשר לכתוב את שמה בלי להתרגש — הביצוע שלה ל-“All I Ask” של אדל היה בינוני במקרה הטוב, אך הביקורות כבר שלחו אותה לא רק לאירוויזיון אלא לתחרות האינטרגלקטית של כל היקומים. איתי לוי, שנראה שהתאהב בתפקיד הליצן, התחיל לשבח את יופיה (הלא מוטל בספק), אך המונולוג היה כל כך קרינג’י, שאפילו הציניות של רותם סלע לא הצליחה להציל את הרגע. עם כל ההערכה לאומץ, לכוח הנפשי ולקול של רפאל, מדובר באחד השירים הקשים של אדל, כזה שגם המבצעת המקורית מודה שהיא מתקשה לפעמים לבצע בלייב, ובהתאם, הביצוע לא היה טוב. כמובן שלא הופתעתי כשהשופטים היו עסוקים בלהרים לה, כי כמו שהובהר כבר בתחילת העונה – השנה לא באנו לנצח מוזיקלית, אלא להוציא לאירופה אצבע משולשת.
Post Comment