טעם תיבת ‘קטנותי’ בפרשת וישלח | ענווה או גאווה?
פרשת השבוע – וישלח, עוסקת במפגש המרגש בין יעקב לעשיו. בפרשה זו, יעקב אבינו פונה אל הקב”ה בתפילה ואומר “קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך”. המילה “קטונתי” מעוררת עניין רב בקרב פרשנים וחז”ל, ובפרט נושא טעמי המקרא הקשורים אליה.
ברוב החומשים הטעם על המילה ‘קטונתי’ הוא אזלא גרש, לעומת זאת בחומש דפוס רעדלהיים הטעם הוא ‘רביעי’. רבים וטובים מצדדים בטעם ‘הרביעי’ כי שמרמז על פשלות והכנעה בתואמת את המילה קטונתי – שונה בצליל הטעם ‘אזלא גרש’ שמסל על שררה קולנית במידת מה.
טעם ‘קטונתי’ באזלא-גרש
אך בכמה ספרים כתבו ליישב את המילה ‘קטונתי’ עם טעם ‘האלזא גרש’ מטעמי המקרא יש שכתבו שקטנתי עם טעם ‘אזלא גרש’ רומז למה שאמרו בגמרא שבת ל”ב לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה לומר שעושים לו נם שמא אין עושים לו ואם עושים לו מנכין מזכויותיו שנאמר קטונתי מכל החסדים – וזה אזלא-גרש לשון הילוך וסילוק שילך ויסלק עצמו ממקום סכנה.
בספר קול אליהו להגר”א ציין לדברי הגמ’ בסוטה אודות מדית הגאווה הראויה לת”ח. אמר רב תלמיד-חכם צריך שיהא בו גאוה אחד משמונה בשמינית. מה פשר המספר הזה איך מודדים אותו? ומבאר הגר”א מבאר שזה אינו מספר כלל אלא הכוונה היא לפרשה השמינית וישלח לפסוק השמיני שבו לתיבה ‘קטונתי’ כי יעקב אבינו ע”ה אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך ותלה החסד והאמת שקיבל מהשי”ת והתמלא בענווה אך שמר על מידת הגאווה הדרושה לתלמיד-חכם עכ”ד.
במדרש רבא פע”ו ה’ פליגי אי הכונה איני כדאי או כדאי אני אבל קטנתי, ר”ל שנגרעו מזכויותי ע”י החסדים, ואפשר שבפלוגתא זו תלויים חילופי הנוסחאות בענין הטעם שיש בתיבת קטנתי שכפי הרגיל התיבה מוטעמת בטעם אזלא גרש, אבל י”א שהתיבה מוטעמת בטעם רביע, ולכאורה תליא בהא דאם קטנתי פירושו איני כדאי מתאים בזה להטעים התיבה ברביע, אבל אם קטנתי פירושו כדאי אני אבל קטנתי מתאים להטעים התיבה באזלא. (ספר למיסבר קראי)
שני הטעמים בתיבת ‘קטונתי’
פעם אחת היה בחור בביהכ”נ “הגר”א”, שקרא בתורה בתפלת מנחה של שבת, וקרא “קטונתי” בניגון “רביעי”. מו”ז ר’ זאב לנג זצ”ל ניגש אל הבחור בסיום הקריאה, ושאלו “מדוע קראת בניגון זה” ? הבחור הראה לו שבחומש רעדלהיים ע”פ המדקדק רו”ו היידנהיים כתיב טעם “רביעי”. אמר לו ר’ זאב: “אין זה מנהגנו, ואף בפרנקפורט קראו “קטונתי” בניגון “אזלא גרש”.
וסיפר שבילדותו בלמדו בת”ת “עץ חיים” בירושלים, כאשר למדו פרשת וישלח, היו קוראים פעמיים את תיבת “קטונתי”, פעם אחת בטעם “אזלא גרש” ופ”א בטעם “רביעי” (בספר דרכי שלמה – על רבי שלמה לנג זצ”ל)
Post Comment