בין תותחים לעתיקות: המשלחת הארכיאולוגית המופלאה למובלעת הסורית

פרק ג’: “ועתה לשאלה היהודית”, כתב החוקר צבי אילן במאמרו ב’דבר’ בזמן הלחימה במובלעת הסורית. “בגולן נמצאו שרידי 25 כפרים יהודים. גם בשטח שמדרום נמצאו כמה בתי כנסת עתיקים, כגון בנוה, אדרעי וטפס”. איש מודיעין, מורה דרך ואיש אשכולות | שורות לזכרו של זאב (ז’אבו) ארליך ז”להאדמו”ר מקרלין ניחם את משפחת החוקר ז’אבו ארליך ז”ל | התיעוד המלאבשיאה של המלחמה: שלושה פרופסורים במשימת הצלהמהקרב על ירושלים למרדף אחר המגילות: הסיפור שמאחורי הצלת מגילת המקדשמי כתב את מגילת המקדש מהתקופה החשמונאית?! עיניו של אילן, קצין שריון במילואים שהצבא מינהו למדריך חינוכי לחיילים לידיעת הארץ, נצצו לרגע מתקווה. אבל המציאות הייתה שונה: “רבתה הציפיה למצוא גם כאן שרידים יהודיים. הסקר לא העלה שרידים יהודיים מובהקים, כגון מנורות שבעת קנים או כתובות יהודיות”, הוא מקונן במאמרו, לאחר שהוא ועוד חמישה ארכיאולוגים העזו לצאת לסקר ולחקור בשטח האויב, בעיצומם של הקרבות במובלעת הסורית[1].
על איזה קרב מדובר? האם מדינת ישראל שלחה משלחת ארכיאולוגים לשטח כבוש על מנת לזכות ב”סקר” ארכיאולוגי בחסות הכיבוש?
בעוד התותחים רועמים במובלעת הסורית בנובמבר 1973, שישה ארכיאולוגים ישראלים ניצלו הזדמנות היסטורית נדירה. שמעון דר, דן אורמן, עמוס קלונר, מאיר בן דב, צבי אילן, גבי ברקאי ועמי מזר הובילו משלחת מחקר נועזת בשטח שזה עתה נכבש על ידי צה”ל – 400 קילומטרים רבועים של אדמת סוריה שמעולם לא נחקרה על ידי ארכיאולוגים ישראלים.
השטח שבו עבדו, רצועה שרוחבה כעשרים קילומטרים, השתרע מבית ג’ן בצפון, דרך תל שמס (קילומטר ממערב לסעסע), עד לתל מרעי (חמישה קילומטרים מדרום לכאנאכר) ותל אל מל בדרום. ממצאיהם היו מרתקים: מבנים עתיקים ועשרות כתובות, רובן ביוונית, שהעידו על היסטוריה עשירה של האזור.
אבל הסקר הארכיאולוגי הזה התרחש על רקע דרמה צבאית גדולה הרבה יותר. חודש קודם לכן, ב-11 באוקטובר 1973, נשמעה הפקודה הבהולה ממטכ”ל הצבא הסורי: “תעצרו את הישראלים!” כוחות צה”ל פרצו את “הקו הסגול” והחלו במתקפה נועזת שהביאה אותם עד למרחק 40 קילומטרים מדמשק. אוגדות בפיקודם של רפאל (רפול) איתן ודן לנר הובילו את המהלך, שנתקל בהתנגדות עזה.
חיל האוויר הסורי הגיב במאות גיחות. ב-12 באוקטובר נערכו מעל מאה גיחות תקיפה שהסתיימו בהפלת תשעה מטוסים סוריים. למחרת, ב-13 באוקטובר, ערכו הסורים מעל מאה גיחות נוספות, אך הכאוס היה כה גדול שבחלק מהגיחות תקפו בטעות את כוחותיהם שלהם ואת בעלי בריתם העיראקים. באותו יום הופלו 11 מטוסים סוריים נוספים.
במקביל, חיל המשלוח העיראקי נכנס למערכה עם שתי חטיבות שריון, מה שאילץ את אוגדת לנר לעצור את התקדמותה. אבל צה”ל הגיב בתחכום: למחרת טמנה האוגדה מארב לכוח העיראקי והנחיתה עליו מכה קשה שהותירה את שדה הקרב זרוע בשרידי טנקים עיראקיים.
ב-16 באוקטובר הגיע רגע השיא: הסורים ארגנו התקפה משולשת – כוחות סוריים מצפון, חטיבת שריון 40 הירדנית מדרום, והעיראקים מדרום-מזרח. זה היה ניסיון מתואם להדוף את צה”ל מהשטח שכבש. אבל הכוחות הישראליים, שכבר התבססו בשטח, הדפו את ההתקפה. ב-19-20 באוקטובר התייצב צה”ל סופית במובלעת.
הסורים לא השלימו עם המצב החדש שנוצר. כמעט מיד עם הפסקת האש החלה מה שכונה “מלחמת ההתשה הקטנה”. ממרץ 1974 הפכו ההטרדות לתקריות אש רצופות. הצבא הסורי הפעיל שילוב קטלני של יחידות ארטילריה, שריון וחיל רגלים בניסיון להתיש את הכוחות הישראליים. בחודשים מרץ-מאי בלבד אירעו למעלה מאלף תקריות, שכללו הפגזות כבדות על יישובי הגולן והפגזות בלתי פוסקות על כוחות צה”ל.
רק ב-31 במאי 1974, בתיווכו של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג’ר, הושג סוף סוף הסכם הפרדת כוחות וישראל נסוגה מהמובלעת. כך הסתיים פרק היסטורי קצר אך דרמטי, שבמהלכו הספיקו הארכיאולוגים הישראלים לתעד ולחקור שטח שהיה סגור בפניהם קודם לכן – וכנראה לא ייפתח בפניהם שוב. התחלנו את כתבה זו עם ציטוט מאת צבי אילן שמקונן שלא מצאו במובלעת הסורית אתרים יהודיים. מי היה צבי אילן?
צבי אילן היה קצין שריון במבצע קדש, קצין מבצעים ברמת הגולן במלחמת ששת הימים, מדריך במדור לידיעת הארץ ומרצה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה – כל אלה היו רק חלק מפועלו של צבי אילן (1936-1990), שהפך מאיש צבא לאחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחום ההתיישבות היהודית וארכיאולוגיה של ארץ ישראל.
את הדוקטורט שלו, שקיבל מאוניברסיטת בר-אילן, הקדיש לנושא מרתק: “ניסיונות התיישבות יהודית בעבר הירדן 1871-1947”. מחקר זה היה המשך ישיר לתואר השני שלו בו חקר את “המצב המדיני והצבאי בארץ ישראל במחצית המאה השמינית לפנה”ס” – שילוב שהעיד על תפיסתו הרחבה של ההיסטוריה הצבאית וההתיישבותית באזור.
אולם דרכו המחקרית החלה הרבה קודם לכן, בצורה מפתיעה: כרועה צאן בקיבוץ מעוז חיים. בזמן שהסתובב עם הכבשים בין תלים וחורבות, אסף חרסים, שברי זכוכית ומטבעות – תחביב שהפך לקריירה מזהירה.
גולת הכותרת של מחקריו הייתה גילוי מרשים שהתחיל בספרייה בלונדון: בעודו עובר על מסמכי הגניזה הקהירית, נתקל ברשימת קברי צדיקים מהמאה ה-14 שהזכירה את “מארוס”. אילן זיהה את הקשר לכפר מרות המוזכר בכתבי יוספוס פלאביוס, ובחפירות שערך במקום חשף בית כנסת מפואר עם רצפת פסיפס עשירה בכתובות מהתנ”ך ואוצר של מאות מטבעות ברונזה וזהב. יחד עם ד”ר דוד עמית, הוא גם גילה וחפר שני בתי כנסת קדומים בדרום הר חברון – בענים ומעון, שם נמצאה מנורת שיש תלת-ממדית נדירה.
במקביל למחקריו האקדמיים, היה אילן גם עיתונאי מוערך. הוא כתב ב”למרחב” ו”דבר” את המדורים “ארץ חמדה” ו”משוט בארץ”, שהפכו למדריך מוביל להכרת הארץ. אחרי מלחמת ששת הימים הרחיב את פעילותו העיתונאית וסיקר בהרחבה את ה”שטחים המשוחררים”, כפי שכונו אז – יהודה, בנימין, שומרון, חבל עזה, מדבר סיני והגולן.
אילן נפטר ממחלה בגיל 53, אך מורשתו ממשיכה לחיות במרכז צבי אילן ללימודי ארץ ישראל במכללת בית ברל, שם נשמרים ארכיונו ומחקריו. מי שהתחיל את דרכו בזיהוי פשוט של מקור השם “רמלה” (מהמילה הערבית “רמל” – חול) בסמינר לנוער ב-1949, הפך לאחד החוקרים המשפיעים ביותר בתחום הארכיאולוגיה וחקר ארץ ישראל. * כתבה זו מוקדשת לזכרו של חוקר ארץ ישראל זאב חנוך (ז’אבו) ארליך ז”ל, שנפל בקרב בלבנון בי”ט בחשון תשפ”ה. ז’אבו נקרא לסייע בפעילות מבצעית על ידי רמ”ט גולני, מתוך הכרה בידע המקצועי העמוק שלו בתחום. יצוין כי בעבר התקיימו מקרים נוספים בהם ארכיאולוגים שולבו בפעילות מחקרית בשטח בזמן מלחמה, כפי שפורט בהרחבה במאמר זה. [1] צבי אילן, סקרנו ארץ גדור, דבר, 5 באפריל 1974 לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]