אל תגעו בנציב תלונות הציבור על שופטים / ד”ר גוטמן
מחר, יום שלישי, (3 בדצמבר) תתכנס ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לדיון שני בהצעת חוק בעלת השלכות משמעותיות על עצמאות הרשות השופטת.
מדובר בהצעה שהגיש חה”כ שמחה רוטמן, יו”ר הוועדה, המבקשת לשנות באופן דרמטי את מנגנון מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים.
על פי ההצעה, סמכות מינוי הנציב תועבר מידי הוועדה לבחירת שופטים – גוף מאוזן המורכב משופטים, נציגי ציבור ופוליטיקאים – לידי הכנסת. בכך, תיווצר זיקה פוליטית ישירה לתפקיד שאמור לשמש כביקורת אובייקטיבית על המערכת השיפוטית.
בנוסף, הצעת החוק מבטלת את הדרישה המרכזית שהייתה נהוגה עד כה: היכרות מעמיקה עם מערכת המשפט כתנאי סף למועמדים לתפקיד. ביטול הקריטריון הזה פותח פתח למינוי מועמדים ללא רקע מקצועי מתאים, מה שעלול לערער את מעמד הנציב ואת אמון הציבור בעבודתו.
הצעת החוק לשינוי אופן מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים – מיותרת ומסוכנת.
היא מיותרת כי היא מנסה לפתור בעיה שלא קיימת. מאז הוקמה הנציבות בשנת 2002 ועד היום, לא נמצא פסול בעבודת הנציבים, והכנסת מעולם לא ראתה לנכון לבקר את תפקודם או את מסקנותיהם.
לפי סעיף 27(ב) לחוק הנציבות, שר המשפטים נדרש להגיש לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת סקירה המבוססת על הדוח השנתי שמקבל מהנציב.
בפועל, מאז נכנס החוק לתוקף, קיבלה הוועדה כ-19 סקירות שכאלו, אך מעולם לא קיימה דיון בממצאיהן. הדבר מעיד, ככל הנראה, כי הוועדה לא מצאה פגמים בעבודת הנציבות ומסקנותיה, ולכן לא ראתה לנכון להקדיש לכך דיון.
ההצעה מיותרת מסיבה נוספת. טענת יוזמי ההצעה, לפיה נציב תלונות הציבור על שופטים שזה מקרוב פרש מבית המשפט העליון נוטה לנהוג בסלחנות יתרה כלפי עמיתיו לשעבר, אינה עומדת במבחן המציאות.
ראשית, חשוב לזכור שבמערכת המשפט, שופטים בכל הרמות יושבים לא אחת כערכאת ערעור על החלטות עמיתיהם.
שנית, הנציבות עצמה, אף שמונהגת לרוב על ידי שופט בדימוס, אינה חלק מהרשות השופטת. מדובר בגוף עצמאי לחלוטין שהוקם כחלק ממשרד המשפטים, וזכה להגדרה ברורה ונפרדת בחוק כדי להבטיח את עצמאותו המוסדית.
הנציב, אם כן, פועל במסגרת מוגדרת היטב, נטולת זיקה למערכת השפיטה, ותחת כללים המבטיחים את מקצועיותו ואת ניטרליות החלטותיו.
הצעת החוק תביא לנציב שיהיה דמות פוליטית ואולי אף נעדרת כל הכשרה כשופט. בעוד ששופט בדימוס, הנבחר לפי השיטה כיום, מביא עמו ניסיון עשיר והבנה מעמיקה של מלאכת השיפוט המורכבת. שכן רק מי שישב בעבר על כס השיפוט יוכל להעריך כהלכה את אתגרי התפקיד ולספק ביקורת מקצועית ומאוזנת שתזכה לכבוד ולהכרה מצד מערכת המשפט.
ההצעה מסוכנת כי אם נציב תלונות הציבור על שופטים ייבחר משיקולים פוליטיים תיפגע מקצועיותו ועצמאותו. סכנה משמעותית נוספת הטמונה בהצעה היא ריסוק האיזון העדין שבין הרשויות, שכן שינוי זה צפוי להחליש את אי-תלות הרשות השופטת.
דרך הבחירה הנהוגה כיום היא בחירה בידי הוועדה למינוי שופטים, ועדה שקיים בה איזון בין שלוש הרשויות. ועדה שבחרה עד היום נציבים מצוינים שלא היה עוררין על מקצועיותם והתאמתם לתפקיד החשוב.
לסיכום, השינוי הטמון בהצעת החוק הוא מיותר ומסוכן. שינוי כה דרמטי, שיש בו פוטנציאל לשנות את כללי המשחק ולהפוך תפקיד מקצועי לפוליטי, חייב להיתמך בדיון מעמיק ובהסכמה רחבה.
לא ניתן לקדם שינוי כזה במהרה, מתוך שיקולים פוליטיים צרים של החלשת עצמאות השופטים, שאמורים לשמש כבלם בפני פעולות בלתי חוקיות של הרשות המבצעת והמחוקקת. יש לשמר את המנגנון הקיים, שמאז ומעולם פעל היטב, והוכיח את עצמו כמנגנון ביקורת עצמאי ואמין.
* הכותבת היא מרצה בכירה וחוקרת בתחום אתיקה והתנהגות של עורכי דין ושופטים. הפקולטה למשפטים, המסלול האקדמי, המכללה למינהל.
Post Comment