רבי מרדכי רוקח זצ”ל | שורות לזכרו לרגל יומא דהילולא

רבי מרדכי רוקח זצ”ל | שורות לזכרו לרגל יומא דהילולא

רבי מרדכי רוקח זצ”ל, בנו של האדמו”ר השלישי מבעלזא ואביו של האדמו”ר מבעלזא שליט”א
רבי מרדכי נולד בשנת ה’תרס”א (1901) וגדל בצל אביו האדמו”ר. כבר בצעירותו למד עמו בחברותא יום יום, והפגין ידע עצום ותפיסה מהירה. בגיל 25 בלבד, בשנת ה’תרפ”ו (1926), הוכתר לרב העיר בילגוריי. הוא לא הסתפק בתפקיד הרבני בלבד, אלא הקים תלמוד תורה, התנהג כאדמו”ר, ניהל חצר חסידית וערך שולחנות.
רבי מרדכי ראה עצמו כחסיד נאמן ומבוטל לאחיו הגדול, האדמו”ר מבעלזא. בכל שבת, לאחר הטיש של אחיו, היה חוזר על דברי תורתו בפני הציבור. מספרים החסידים שכאשר רבי מרדכי חזר על דברי אחיו, היה מתנועע בהתלהבות, חוזר על הדברים מספר פעמים, וכל מי שביקש ממנו לחזור על התורה נענה בסבר פנים יפות. ופעם את נצפה רבי מרדכי משנן דבר תורה שאמר אחיו הרבי באוזני ילד קטן – שמחמת הדוחק לא הצליח לשמוע את בשעת הטיש.
שנות השואה היו תקופה טרגית עבור רבי מרדכי. אשתו ושני ילדיו נרצחו על אדמת רוסיה. הוא עצמו נדד ממקום למקום, עד שהצטרף לאחיו בפרמישלאן. יחד עברו מסע בריחה מפרך דרך הונגריה, עד שהגיעו לארץ ישראל בשנת ה’תש”ד (1944). בארץ ישראל רבי מרדכי המשיך לסייע לאחיו בשיקום חסידות בעלזא. הוא ייסד את החדר החסידי הראשון בתל אביב, ותרם רבות לחינוך ילדי החסידות.
מסופר שבזמן שהותו בתל אביב, רבי מרדכי הלך לשאול שאלה הלכתית את הרב אונטרמן בנוגע לחסידים שנתקעו בשדה התעופה בלוד. הרב אונטרמן התרשם מאוד מנועם הליכותיו של רבי מרדכי וידיעתו העצומה בכל חלקי התורה והושיב אותו בראש השולחן
פטירתו הפתאומית בשנת ה’תש”י (1949) בגיל 48, היה אובדן ליהדות בארץ ישראל בכלל ולחסידות בעלזא בפרט.
מורשתו: רבי מרדכי הותיר אחריו בן יחיד, רבי ישכר דב שליט”א, שלימים הפך לאדמו”ר הנוכחי מבעלזא.
זכותו תגן עלינו.