על שינוי הדיבור של יעקב בפרשת תולדות | האם יש אופנים בהם מותר לשקר?
פרשת השבוע – תולדות מתארת לנו התורה כיצד יעקב קיבל את הבכרות של אביו למרות שהיו מיועדות לאחיו עשיו. במדרש “שכל טוב”, המביא את פירושו של רבי טוביה למעשה יעקב. לדבריו, יעקב לא שיקר במפורש, אלא השתמש בתחבולה לשונית, בהפרדת המילים “אנכי” ו”עשיו בכורך”, כדי להימנע מאמירת שקר גלויה. רש”י מביא פירוש זה, ומדגיש את החשיבות לשנות את הדברים, גם במקרים בהם השקר מוצדק, כדי שיישמעו קרובים כגון האמת.
הדעה השנייה במדרש, חולקת על פירוש רבי טוביה ורש”י. לדעתם, יעקב אכן שיקר במפורש, שכן המטרה הייתה להטעות את יצחק. אך מכיוון שהשקר היה מוצדק, יעקב לא היה צריך לשנות בדיבורו. וכך כותב המדרש: “מבוראו למד לשנות מפני דרכי שלום”. כלומר, מותר לשקר כאשר הדבר תורם לשלום.
אופנים בהם יש לשנות בדיבור
הגמרא במסכת בבא מציעא: מציגה שלושה מקרים בהם מותר לשקר לפי ההלכה
א. מסכת: מותר לומר שלא למדת מסכת מסוימת, גם אם למדת אותה, כדי להצטנע.
ב. פוריא: מותר לשקר ולומר שלא ישנת על מיטה מסוימת, כדי להימנע מביזיון וכו’
ג. אושפיזא: מותר לומר שהאירוח אצל מישהו לא היה טוב, כדי שלא יגיעו אליו אורחים רבים ויכלו את ממונו.
במילים אחרות הגמרא מתירה לשנות בדיבור- כדי לחמוק מכבוד, בדברים שהצניעות יפה להם, כאשר אמירת האמת עלולה להזיק.
הראשונים הקשו מדוע הגמרא בבבא מציעא לא הזכירה את ההיתר לשקר למען השלום, המופיע בגמרא במסכת יבמות. התוספות מסבירים שהגמרות משלימות זו את זו, והדוגמאות בבבא מציעא הן הכי נפוצות. היראים חולק וסובר שהגמרות מתייחסות למקרים שונים: בבבא מציעא המקרים נוגעים לצניעות, וביבמות לשלום.
ההיתר לשקר למען השלום אינו מוחלט. המהרש”ל סובר שאסור לשקר למען השלום כאשר השקר הוא קבוע. המקור כבדברי הגמרא במסכת יבמות, המספרת שבנו של רב שיקר לאימו כדי למנוע מריבה בינה לבין רב. רב גער בבנו על השקר, למרות שהיה למען השלום. המאירי מסביר שאסור לשקר למען השלום כאשר ניתן להסתדר גם בלי השקר. כאמור המהרש”ל חולק וסובר שאסור לשקר למען השלום כאשר השקר הוא קבוע.
Post Comment