רבי הלל מעשל גלבשטיין זצ”ל – שורות לזכרו לרגל יומא דהילולא
רבי הלל מעשל נולד בשנת ה’תקצ”ד (1834) בעיר ביאליסטוק שבפולין. כבר בצעירותו נמשך לרוח החסידות, ובעיקר לחסידות קוצק. הוא אף נסע מספר פעמים לקוצק, ללא ידיעת הוריו, כדי להתקרב לרבי מנחם מנדל מקוצק, דמות מרכזית בתנועת החסידות. בהמשך, אף שהה תקופה בלובביץ’ ולמד אצל האדמו”ר ה”צמח צדק” מחסידות חב”ד. השפעות אלו עיצבו את דמותו והשקפת עולמו, ויצרו אצלו שילוב ייחודי בין חסידות קוצק לחב”ד.
לאחר פטירת רבו מקוצק, החליט רבי הלל מעשל לעלות לארץ ישראל. בקיץ ה’תרכ”ט (1869) הגיע לירושלים והיה מחסידי קוצק הראשונים שהתיישבו בה. הוא בחר להקדיש את חייו ללימוד תורה, ופתח יחד עם אשתו מאפייה על מנת לפרנס את משפחתו. אך רבי הלל משה לא ראה בפרנסה מטרה בפני עצמה, וציווה על אשתו לסגור את החנות כאשר הרוויחו מספיק לפרנסת השבוע, באמרו שגם אחרים צריכים להתפרנס. דבקותו בתורה וצניעותו היו לשם דבר בירושלים.
בירושלים, למד רבי הלל מעשל עם גדולי התורה בדורו. הוא למד באופן קבוע שיעור בהלכה עם האדר”ת, רבה של ירושלים. גם הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין שעבר להתגורר בירושלים, התייעץ עמו בשאלות הלכתיות סבוכות. אף ההמהרי”ל, מגדולי הדור, התפעל מחוכמתו של רבי הלל משה. בנוסף, ארבע פעמים בשנה היה נוסע לחברון ללמוד עם הרב חיים חזקיהו מדיני.
לצד התמסרותו ללימוד תורה, פתח מאפיה על מנת לפרנס את משפחתו. אך ברגע שהרוויחו מספיק לפרנסת השבוע, ציווה על אשתו לסגור את החנות. “גם אחרים צריכים להתפרנס”,
חידוש הלכתי – שמירת המקדש בזמן הזה
רבי הלל משעל נודע ברעיונותיו החדשניים, ובעיקר בשיטתו שמצוות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה. הוא אף הגה רעיון להציב משמרות להר הבית, כפי שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים. רעיון זה התבסס על תפיסתו שמצוות שמירת המקדש אינה מוגבלת לתקופה בה בית המקדש עומד על תילו.
רעיונותיו אלו עוררו דיון סוער בין גדולי התורה בירושלים. רבי הלל משה פרסם את שיטתו בספרו “משכנות לאביר יעקב” בשנת ה’תרמ”א (1881). ספר זה עורר התנגדות מצד רבנים חשובים, בהם האדר”ת והאבני נזר. האבני נזר אף כתב תשובה מפורטת בה הוא מפריך את שיטתו של רבי הלל משה, וטוען שמצוות שמירת המקדש מחייבת לבישת בגדי כהונה, שאינם קיימים כיום. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם מצוות שמירת המקדש מחייבת גם בימינו, ומהי הדרך הנכונה לקיימה.
תשובתו של רבי הלל משעל ותמיכת הרבי מליובאוויטש:
רבי הלל מעשל לא נרתע מההתנגדות לרעיונותיו. הוא הדפיס את תשובתו של האבני נזר בראש ספרו “משכנות לאביר יעקב”, ובחלקו הראשון של הספר הקדיש מקום נרחב להסבר שיטתו ולהפרכת טענותיו של האבני נזר.
בשנת ה’תרפ”ב (1922), יצא לאור קונטרס בשם “עולת תמיד” מאת הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, בו הוא גם מביע התנגדות חריפה לשיטתו של רבי הלל משה. עם זאת, שנים רבות לאחר מכן, בשיחת שבת פרשת שמיני תש”נ (1990), התייחס הרבי מליובאוויטש לשיטתו של רבי הלל משה, וטען שהסיבה לאי קיום שמירת המקדש בימינו היא פיקוח נפש, אך את תוכן המצווה הרוחני ניתן לקיים גם כיום. תמיכה זו של הרבי מליובאוויטש, אף שהיא אינה תמיכה מלאה ברעיון הצבת המשמרות, מהווה חיזוק מסוים לשיטתו של רבי הלל משעל.
בשנת 1990, התייחס הרבי מליובאוויטש לשיטתו של רבי הלל מעשל, וטען שהסיבה לאי קיום שמירת המקדש בימינו היא פיקוח נפש, אך את תוכן המצווה הרוחני ניתן לקיים גם כיום.
ספריו בהלכה
מלבד “משכנות לאביר יעקב”, רבי הלל משעל חיבר ספרים נוספים בתחומים שונים. ביניהם: “תפילה למשה” – סידור תפילה על פי נוסח האר”י, הכולל חידושים ופירושים על סדר התפילה. “חוסן ישועות” – חידושים על מסכת בבא קמא. “אור לישרים” – חידושים על מסכת פסחים, הכולל גם את הקונטרס “אור זרוע לצדיק” המיועד להיאמר על קברו של רבי שמעון הצדיק בירושלים, ואת הספר “פתיל תכלת” בו הוא תוקף בחריפות את הצעתו של האדמו”ר מרדזין לחדש את מצוות התכלת.
רבי הלל משעל גלבשטיין נפטר בשנת ה’תרס”ח (1908) ונקבר בחברון. מורשתו התורנית העשירה, המשלבת בין חסידות קוצק לחב”ד, ממשיכה להדהד גם כיום. רעיונותיו הנועזים, ובייחוד שיטתו לגבי שמירת המקדש, מעוררים השראה ודיון בקרב לומדי תורה. סיפור חייו מהווה דוגמה מרתקת לאדם שהצליח לשלב בין מסורת לחדשנות, תוך הקפדה על עקרונות ההלכה.
Post Comment