חיים ילין: “ב-7/10 הפסקנו להאמין להם – הם רוצחים ומגדלים את הילדים לרצוח”

“לא האמנתי שהמלחמה תקח כל כך הרבה זמן”, פותח חיים ילין את דבריו, “לא האמנתי, לא האמנתי שייקח כל כך הרבה זמן לשחרר את החטופים, היינו כבר בפעימות, חשבתי שזה יימשך, לא האמנתי.
“אני התנדבתי מיד ל’אופק חדש’, מבחינת הצבא, מבחינת היעדים, זה חמש עד עשר שנים ה’ניצחון המוחלט’, השאלה מה המטרה, כשאתה מדשדש ואין מטרות – כנראה שהמלחמה יכולה להמשיך עד סוף החיים”.
באשר לעסקת החטופים והחשש שחמאס יישאר ברצועה: “ב-7/10 הפסקנו להאמין, גם צה”ל וגם ממשלת ישראל, על הקונספציה ששקט קונה שקט, שאפשר לחיות באיזה גבול ויהיה שקט, זה נגמר, לא סומך עליהם, לא מאמין להם, הם רוצחים ומגדלים את הילדים שלהם לרצוח. היעד הראשון זה ניצחון מול האמצעים, שלא יהיו להם אמצעים לפגוע בנו. המשימה השניה: ששלטון זר יהיה שם, שלא יהיו יותר אקדחים, אפילו לא מפלסטיק בגני הילדים, צריך לשנות את החינוך”.
ילין משתף בכאב: “אני לא סומך על ממשלת ישראל ועל צה”ל, קודם כל הם צריכים להחזיר לי את האמון, עזוב את חמאס – הם נולדו כדי לרצוח אותי. ממשלת ישראל והצבא – נולדו כדי להגן עלי, אני לא סומך עליהם. עברנו הסלמות ולא הגיבו, כל הזמן הייתה מדיניות של הכלה, התפקיד של מדינה שאם מתארגנת אוכלוסיה לפגוע בנו – להוריד את הבניין”. ילין דורש לזרז מתווה לשחרור חטופים: “מצוות פידיון שבויים, זו מצווה, יש לך אנשים שאתה יכול להציל וזה בידיים שלך, תציל אותם, תפסיק את מה שאתה צריך להפסיק, גם ככה אתה לא מבין מה היעדים הבאים, וההתארגנות הראשונה – לך תפציץ אותם, מה זה לא ייתנו? אחרי ששחטו אותנו. התפקיד של מדינה וצבא זה להגן עלינו”.
ראש מועצת אשכול לשעבר קורא להקים ועדת חקירה ממלכתית ודוחה את הניסיון הלקים ועדת חקירה משולבת של הקולאיציה והאופוזיציה: “בשביל לבנות את האמון, אתה חייב לחקור מה היה שם, לא מה שקרה באותו יום, אלא כדי למנוע את הפעם הבאה.
“אני לא סומך על חברי הכנסת, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה, אני לא סומך עליהם. פוליטיקאים מונעים מפוליטיקה, הפוליטיקה מתנגדת לערכים שאני גדלתי, יש חוק, יש שופט עליון. באסון מירון מישהו הטיל בספק איזו ועדה תוקם? כולם יודעים שהכשל היה גם בתפיסה, מאולמרט, נתניהו, באמצע היה בנט – המטרה של פוליטיקאים זה לא האמת, המטרה שלהם זה לשמר את הכסא, אני לא סומך עליהם, אני לא מאמין להם. מבחינתי – שופט עליון, דתי, ימני, בסוף שופט מחפש את האמת”.
אנחנו חוזרים עם חיים ילין לימים שאחרי מתקפת הפתע והשיקום שעבר עליו: “קודם כל אני בטיפול, הבנתי מיד שאם אני לא מדבר עם אשת מקצוע – אז אני לא אוכל להתאושש, כשיצאתי מהממ”ד – הייתי בסוג של ניתוק מהנפש, זה היה משהו שאי אפשר לתאר אותו בכלל, סוג של ריחוף מעל פני הקרקע, הכל השתנה.
“קשה לי לשמוע ערבית, אם צועקים ערבית – עוד יותר, אני עדיין חווה את מה שהיה שם. גם אם אני יאשים ואכעס על מישהו – זה לא יחזיר את הנרצחים, יש לי ייעוד אחד: לשנות את הדרך כדי שעם ישראל יתקיים כעם, אחרת לא תהיה לנו מדינה, לא תהיה לנו זכות קיום פה על אדמת מדינת ישראל”. חיים ילין חוזר לבוקר השחור ההוא ומשתף על הרגע שהבין את גודל האירוע הושעות הדרמטיות שלאחר מכן: אני מבין אותו מיד, ב-06:31 אני שומע את הטילים למרכז הארץ, כשטיל יוצא למרכז – הבתים שלנו רועדים, המנועים של הטיל מרעידים את הבתים שלנו. לא היה לפני כן צבע אדום בעוטף, תמיד זה הפוך. אני מבין שיש פה אירוע גדול, אני יוצא החוצה ואומר ‘זה לא מה שאנחנו מכירים’, תוך רבע שעה אתה שומע אתה יריות ואתה מבין שזה לא צה”ל, זה נשמע אחרת מהנשקים שאתה מכיר.
“הכנסתי את כולם לממ”ד, אני צורח לכולם, ומעשרה לשבע אנחנו שומעים את הקרבות, השתלטו על הקיבוץ, אתה מבין את המצוקה, אנשים נשרפים בבתים, פשוט שואה, הם כבשו את בארי, בשעה 12:00 הם השתלטו ואף אחד לא מגיע. מתחילים להגיע אזרחים וחיילים ביוזמה פרטית, ‘לא תעמוד על דם רעיך’.
“אני כמעט ולא מדבר בטלפון, אני לא רוצה שיזהו את המיקום שלי, אמרתי למשפחה ‘ברגע ששומעים מחבלים אתם זזים הצידה, ואני אשמור על הידית. אני שומע את המחבלים מהחלון. הממ”ד נמצא בצורה שקשה להבין איפה הוא נמצא.
“בשעה 17:20 אחה”צ, עשר שעות אחרי, אני בין הראשונים שמחולץ. נכנסו לחג שהכל היה ירוק, הסוכה של הקיבוץ ענקית, היה ערב חג, כשיצאתי הכל היה שחור, פיח, המון עשן. אני מסתכל ימינה ושמאלה, תוך כדי ירי, אנחנו נכנסים עוד פעם לממ”ד של השכנים. לא האמנתי שזה מה שאראה, אתה לא מדמיין דברים כאלה, אתה חושב רק על להציל חיים. לאט לאט אנחנו מתקדמים, לוקח שעה עד שיוצאים, זה 400 מטר”. “המקום היחידי שאני יכול לנשום, להרגיש משהו עמוק רגשי, זה דווקא במקום של הטבח, אין לי לזה הסבר. אגיד לך, כבן אדם אתה לא יכול לקלוט את האסון הזה, גם מי שהיה שם וגם מי שלא, אי אפשר לקלוט את זה. אני מסתובב בבארי ולא אראה יותר את ה-102 נרצחים מבארי, אתה לא מעכל, לא בטוח שאפשר לעכל, נקח את זה עד הקבר”, משתף ילין על החזרה לבארי.
ילין מוסיף: “כשאני יצאתי מהממ”ד ברגע של הניתוק הגוף מהנפש, הרגשה שיש לך שליחות וייעוד בחיים, אי אפשר להמשיך באותו מצב של מדינת ישראל וצריך לעשות משהו יותר גדול, זה תיקון, תיקון שבא מהיהדות, להשתפר, שבמקום הזה יהיה יותר טוב”.
חיים ילין מבקש לסיום להתייחס גם לסוגיית חוק הגיוס ואומר: “אני כן מכיר בלימוד תורה כאחד הנכסים, אבל אני גם מאמין שגם למתמטיקאים יש משמעות במדינת ישראל. השילוב הזה של כולם ביחד, גם של חרדים, גם חילונים וכמוני ‘שקופי הכיפה’, הם צריכים להיות ביחד, לא יהיה לנו עם.
“אני מאמין באמונה שלימה שצריך לשמור על התורה, אמרתי את זה ואמשיך להגיד את זה, השאלה איך אנחנו שומרים על גבולות עם ישראל. אי אפשר לדבר במלחמות, אי אפשר, אבל הפוליטיקה עושה את זה, היא מפלגת, צריך לדבר במושגים של אחדות ולכידות, לכל אחד יש משימה, אפשר לשבת ולהגיע להסכמות”.
שאלנו לסיום את חיים ילין מה הוא לוקח איתו מהשנה האחרונה, ילין משתף על חלום שחלם ואותו הוא יזכור: “אני חושב שהחלום שהיה לי על משה ריבנו שלקח אותנו ארבעים שנה במדבר כדי לגבש אותנו, כדי להוציא אותנו מהתפיסה של עבדות ולחבר אותנו, זה ממש חלום שהיה לי, זה צרוב. אמרתי: פה אנחנו מתחילים את התיקון של עם ישראל, אין יותר עגל הזהב פוליטי”.
צפו בריאיון המלא