“הישרדות” חוזרת למסך עם עוד עונה שטחית שמחמיצה את רוח התקופה
אי אפשר להתחיל להתייחס לפרק הראשון של “הישרדות” הישראלית מאז 7 באוקטובר בלי להתייחס לפיל שבאי. אמרתי פיל? סליחה, התכוונתי ל-101 חטופות וחטופים שעדיין נמצאים בעזה ועבורם ועבורן שאלות כמו “מי יהיה השורד האחרון?” או “במה הם יבחרו – במשפחה או במיליון?” הן הרבה יותר מסיסמאות קידום בפרומו. כן, אפילו יותר מכל ריאליטי אחר ששודר כאן בשנה האחרונה – וברוך השם ואלוהי הרייטינג, שודרו כבר הרבה – השידור של פורמט כמו “הישרדות” בימים כאלה נושא עימו טעם רע במיוחד, ולא מדובר במעיים של דג שבוודאי עוד יפציעו בהמשך. לא מפתיע שבקשת 12 בחרו למשל לשלוח את “הבוגדים” (הגרסה המקומית לפורמט המצליח The Traitors) לחופשה ארוכה על המדף למרות שצולמה כבר לפני כשנתיים, לפעמים המציאות צריכה להכתיב את חוקי הריאליטי ולא להפך.
בכל מקרה, זה השלב בו אני נפטר מהערכים, עולה על הבנדנה ובגדי הים בחסות מותג ספורט שיוזכר עוד חמש עד עשר פעמים במהלך כל פרק, ומתייחס למה שקרה בבכורת העונה שצולמה, איך לא, ב”איי פלאוואן האגדיים” – שם קוד לאלה האיים היחידים שהצלחנו לסגור בהפקה ואיתם נמשיך לעד. כמעריץ מושבע של “הישרדות” האמריקאית, שעונתה ה-47 משודרת בימים אלה ומהווה את מערכת היחסים הארוכה ביותר בחיי הבוגרים, לוקח לי תמיד משהו כמו חצי עונה להתרגל לכך שהפורמט הישראלי של “הישרדות” הוא בעצם “האח הגדול” על אי, רק עם מתמודדים שחתומים בסוכנות דוגמנים.
Post Comment