היועץ המשפטי לממשלה – עורך דין או שופט? | גלגולו של התפקיד שמעורר סערה

משבר האמון החריף והדרמטי בין מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה לבין השרים וראש הממשלה, נמצא בראש סדר היום הציבורי ומנפיק כותרות ואמירות מרעישות משני צידי המתרס.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
שרים ומקורבים לראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, רואים ביועצת המשפטית עו”ד גלי בהרב מיארה כאויבת פוליטית ואגרסיבית של הממשלה וצריך להדיחה בהקדם מתפקידה.
מנגד, תומכי היועמ”שית ומשפטנים המשויכים למפה השמאלית המתנגדת לממשלה, רואים בהתנהלות הממשלה הנוכחית סכנה לדמוקרטיה, ולטענתם, היועמ”שית מסמלת את המינהל התקין והביקורת ההכרחית להצבת בלמים מפני התנהלות שאינה נכונה משפטית.
הקיטוב בין שני הצדדים כל כך עצום, והשאלה המרכזית היא איך בעצם הפכה המשרה הזו לכזו שמאיימת כל כך על שלימות הקואליציה.
המחאות הפוליטיות ברחוב נגד היועמ”שית ובעד הדחתה, שברו שיאים של קיטוב. גם המחאות שהיו בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה הקודם אביחי מנדלבליט שהיו קיצוניות וסוערות, היו פחות אישיות ופחות רוויות שנאה ופילוג כמו היום. איך הכל התחיל?
בהקמת המדינה בשנת 1948, רצו מקימי הממשלה להמשיך את הקו השיפוטי שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי, רוב הסמכויות והזכות לתבוע הייתה נתונה בידי שר המשפטים שהוא איש פוליטי למהדרין.
תפקיד היועץ המשפטי לממשלה היה זניח באופן יחסי, תפקידו של היועץ היה להגיש לממשלה חוות דעת משפטיות לא מחייבות, ככל שיידרש ויתבקש.
לפי ההגדרה הפשוטה, היועץ מופקד גם על מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולו בלבד ניתנה הסמכות לייצג את הממשלה בבית משפט.
היוצא מהכלל הוא מקרה שבו היועמ”ש בכבודו ובעצמו, מאשר לממשלה לקבל ייצוג משפטי חיצוני ונפרד לאור נסיבות מסוימות.
מי שכיהן כיועמ”ש הראשון היה יעקב שמשון שפירא, שלימים אף כיהן כשר המשפטים, שניסה במשך השנתיים בהן כיהן בתפקיד היועץ, לקבל עוד ועוד סמכויות, במיוחד בתחום הפלילי.
אך למרות זאת, במשך הרבה שנים, היועץ המשפטי היה כפוף לממשלה בכל דבר וענין. שרי הממשלה היו יכולים ורשאים לפטר את היועץ המשפטי כרצונם. מי כיהן הכי הרבה זמן בתפקיד היועמ”ש?
חיים כהן, לימים שופט בכיר וסגן נשיא בית המשפט העליון, היה משפטן מחונן וכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה השני של מדינת ישראל, במשך התקופה הארוכה יותר – עשר שנים רצופות. בין השנים 1950-1960.
יועץ משפטי ושר משפטים ביחד
הדבר המעניין שבמשך תקופה היועץ משפטי לממשלה, חיים כהן, כיהן בו זמנית גם בתפקיד שר המשפטים, את תפקיד היועץ הוא התחיל בשנת 1950 וכעבור שנתיים הוא כיהן כחצי שנה בתפקיד שר המשפטים בממשלה בלי להפסיק לשמש כיועץ.
מאחר שהיועץ המשפטי היה כל כך מזוהה עם עמדותיה של הממשלה, איש לא התייחס למילוי שני התפקידים ביחד כאל ניגוד אינטרסים.
אחרי שהפסיק להיות שר המשפטים בגלל שיקולים קואליציוניים, הוא ניסה בשלב מאוחר יותר, להרחיב את עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה, אך הוא נתקל בביקורת ציבורית לא מבוטלת. מתי החל המהפך במעמדו של היועץ המשפטי לממשלה?
התעצמות מוסד היועמ”ש התרחשה בתהליך מרתק שהחל בתקופת השופט המנוח מאיר שמגר שכיהן כיועץ משפטי לממשלה תחת ממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר.
שמגר נבחר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אחרי שכיהן כפרקליט הצבאי הראשי, משרה שדומה באופן מובהק לתפקיד היועמ”ש.
במהלך פעילותו הוא התכוון להעצים את תפקיד היועמ”ש כפי שהיה רגיל בתקופתו בצבא להחליט ולא רק לייעץ. הוא הצליח במהלך באופן משמעותי והיווה קו מנחה עבור הממשלה בסוגיות רבות. התעצמות ניכרת של מעמד היועץ המשפטי – וההזמנה להשתתף בישיבות הממשלה
מעמדו של היועמ”ש התחזק בהשפעת אחד הגורמים המשפטיים שהפך עם הזמן למוסד בפני עצמו, הוא נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק – שהאקטיביזם והתנהלותו המשפטית הותירו חותם משמעותי ודרמטי על תהליכים רבים ביחסי הממשלה עם הרשות השופטת ובכלל זה מוסד היועמ”ש.
לתפיסת השופט ברק, היועמ”ש אינו רק ממליץ אלא הפוסק עבורה בענייני משפט, וכי הממשלה מחויבת לקבל את החלטותיו. לפי גישה זו, היועץ המשפטי לממשלה מבצע תפקיד של שופט, ולא של עורך דין, ותפקידו אינו להקל על פעולות הממשלה, אלא לשפוט אותן.
באחת מהפרשות הדרמטיות אותן הוביל, אהרון ברק גרם להתפטרותו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין אחרי הסתבכות בחשבון הדולרים שהחזיק יחד עם רעייתו בחו”ל בניגוד לחוק. ברק סירב להקל ראש בפרשיה ורבין התפטר.
בבחירות לאחר מכן נבחר מנחם בגין לעמוד בראשות הממשלה והוא ביקש מהיועץ המשפטי ברק להישאר בתפקידו.
מנחם בגין היה זה שקבע את המונח יש שופטים בירושלים – והעניק בתקופתו את העוצמה הציבורית הרחבה ביותר למוסד בית המשפט על שלל שלוחותיו.
בגין גם הגדיל לעשות – ובעקבות הכבוד הרב שרחש כלפי עולם המשפט – הייעוץ המשפטי בכלל ולשופטים בפרט הוא ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה להשתתף בעצמו בישיבות הממשלה. מאז הפך נוהל זה לקבע למרות שהוא אינו מעוגן בחקיקה. הסערה שהובילה להדחת היועץ המשפטי לממשלה
למעשה, המציאות של חילוקי דעות מהותיים והתעלמות של הממשלה מחוות הדעת של היועמ”ש – החלה בתקופת יצחק זמיר שמונה על ידי מנחם בגין אחרי פרישת ברק מתפקידו.
לאחר התפטרותו של מנחם בגין – החליף אותו יצחק שמיר ובתקופה ההיא אירע מספר פעמים, שהממשלה דחתה את חוות דעתו של היועץ המשפטי.
זמיר נאבק באופן משמעותי בתנועת כהנא חי ובמי שהנהיג אותה אז חה”כ לשעבר מאיר כהנא.
באופן סמלי, זמיר היה היועץ המשפטי לממשלה הראשון ‘שהתפוטר’ מתפקידו לאחר עימות רחב בינו לבין עמדת הממשלה בעקבות פרשת קו 300, אז היועץ זמיר דרש לפתוח בחקירה משטרתית ולהקים ועדת חקירה בנושא נגד ראש השב”כ.
הממשלה בראשות יצחק שמיר, התנגדה להמשך חקירה בשל הנזק שייגרם בעקבותיה לשירותי הביטחון. השרים התכנסו והמליצו על הדחתו של היועמ”ש שאכן הגיש התפטרות באופן מיידי. היועץ המשפטי שכיהן בתפקידו פרק הזמן הקצר ביותר
עו”ד רוני בראון – שיומיים בלבד אחרי שהוכרז על כניסה לתפקידו, התפטר בעקבות ביקורת ציבורית חריפה על מינויו.
הפרשה התרחשה לפני 27 שנים בשנת 1997. ממשלת נתניהו הראשונה ביקשה למנות אז את רוני בר-און כיועץ המשפטי שלה, מהלך שלפי תחקיר שפורסם בזמנו על ידי העיתונאית אילה חסון, היה חלק מעסקה עם ש”ס: בר-און, נטען בתחקיר, היה אמור לתמוך באריה דרעי בהליך הפלילי שהתנהל נגדו, ובתמורה ש”ס הייתה אמורה לתמוך ביציאת כוחות צה”ל מהאזורים הפלסטינים בחברון, מהלך עליו התחייבה ישראל בהסכמי אוסלו – שם הדיל שפורסם בתקשורת נקבע לצמיתות ל”פרשת בראון – חברון”.
ייתכן, כי זהירותו המופלגת של נתניהו בשאלת הדחת היועמ”שית הנוכחית נעוצה בעובדה ההיסטורית שהייתה אז והותירה אות קלון על הליך מינויו של יועץ משפטי ברקיחה פוליטית מובהקת. משל למי שנכווה ברותחים יזהר יותר בצוננים. כיצד ניתן אם בכלל לפטר את היועצת המשפטית לממשלה?
אחרי פרשת בר און – נקבעו נהלים חדשים שהושלמו בממשלת אהוד ברק, כיצד לבחור ולהדיח יועץ משפטי לממשלה. כיום, החוק קובע כי ישנן ארבע עילות להפסקת כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה:
אם קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל; אם היועמ”ש עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו; אם היועמ”ש אינו כשיר עוד לבצע את תפקידו; אם מתנהלת נגדו חקירה פלילית.
תהליך הדחת יועץ משפטי לממשלה מורכב מארבעה שלבים.
פניית שר המשפטים לוועדת האיתור שהמליצה על היועמ”ש בזמן מינויוועדת האיתור מזמנת את היועמ”ש לשימועהוועדה מגישה את המלצתה לממשלה, לביצוע הממשלה מתכנסת ומחליטה – ואינה מחויבת לקבל את המלצת הוועדה ולסיכום, לדברי התומכים בהדחת היועמ”שית הנוכחית, סמכויות הרשות השופטת ובכללה היועץ המשפטי לממשלה כיום מאיימות במידה רבה על הרשות המבצעת, כלומר הממשלה.
הקונפליקט הבלתי נגמר בין הממשלה ליועמ”שית מוביל לניגוד עניינים שבו מערכת המשפט פעילה יתר על המידה וכוחם של המצביעים והאזרחים הולך ונחלש. לטענתם, הגיעה השעה לתקן את המעוות ולהשיב את הסמכויות שהתגלגלו לידי היועץ המשפטי לממשלה שנבחרה.
עם זאת, הפרשנים הפוליטיים מעריכים כי למרות הקריאות בתוך הממשלה להחיל הליך הדחה, נתניהו לא ממהר לפעול בכיוון זה, שכן הוא צפוי להיבלם בבג”ץ.
בנוסף, ראש הממשלה יודע שהסכם ניגוד העניינים שלו אינו מאפשר לו ליזום מהלך של פיטורים ממערכת אכיפת החוק, בוודאי לא את ראש התביעה במשפטו – היועצת המשפטית לממשלה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
בשל כך, מקורבי נתניהו יעדיפו שהיועצת המשפטית לממשלה תתפטר מיוזמתה מהתפקיד או שמא אחד השרים יוביל את המהלך.
האם הדרמה הזו תתרחש? ימים יגידו.