המלחמה באוקראינה לקראת הכרעה – לטוב או לרע | סקירת מצב
כל הסימנים מראים שהמלחמה באוקראינה הגיעה לשלב ההכרעה. כמעט שלוש שנים אחרי שהחלה המלחמה בפשיטה פתאומית של רוסיה על השכנה הקטנה, נראה שהמלחמה הזו הולכת להסתיים – לטוב או לרע. אולי רע מאוד.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
הרבה דברים השתנו תוך ימים בודדים. נצחונו של טראמפ בבחירות גרם לדברים לזוז עוד לפני שהוא פסע את פסיעותיו הראשונות בבית הלבן. נחזור לזה בהמשך.
ההחלטה הדרמטית של ביידן שפתחה כותרות ראשיות בכל העיתונים בעולם, לאפשר לאוקראינה לעשות שימוש בטילים ארוכי טווח בעומק שטח רוסיה הביאה את מוסקבה לעשות צעדים משלה ולאיים בשפה גרעינית, אך הפעם עם תמיכה חוקתית מלאה של הקרמלין.
המשמעות בכך שארה”ב מאפשרת לאוקראינה לתקוף אדמה רוסית עם טילים אמריקנים היא יותר מעוד איום.
רוסיה רואה במהלך האמריקני מתקפה ישירה של ארה”ב על אדמת רוסיה והממשל במוסקבה הבהיר זאת היטב השבוע. גורם בממשל פוטין אמר ביום רביעי כי האוקראינים אינם יכולים לשגר את טילי ה-ATACMS ללא סיוע לווייני של ארה”ב או של חיילים אמריקנים. בין אם הדברים נכונים ובין אם לאו, הרטוריקה של מוסקבה מנסה לקבוע משוואה חדשה לפיה תקיפה אוקראינית באמצעות טילים מערביים כמוה כמתקפה ישירה של המערב על רוסיה.
אמש (רביעי), הגיע דיווח לפיו אוקראינה עשתה לראשונה שימוש בטילי ‘סטורם שאדו’ כדי לתקוף בעומק שטח רוסיה, כיומיים לאחר שהתקבלה החלטה דומה בארצות הברית בטילים האמריקנים.
היומיים הללו היו סוג של “בדיקת דופק” של המערב לפוטין כדי לבחון את תגובתו להחלטה הדרמטית של הנשיא ביידן. לפי דיווחים, ההחלטה להצטרף לארה”ב התקבלה במהלך פסגת ה-G20.
בשונה מארה”ב, בריטניה החליטה לעשות את המהלך מבלי לעורר רעשים מיותרים, אך נראה כי ההחלטה האמריקנית כבר הספיקה לקרר את האמבטיה. גם האמריקנים וגם הבריטים הדגישו באמצעות מקורות לעיתונות כי השימוש מיועד בעיקר למטרות במחוז קורסק, שם לוחמים כוחות של צפון קוריאה נגד החיילים האוקראינים שכבשו שטח רוסי טהור.
השבוע, לאחר פסגה, אמר הנשיא מקרון כי החלטת נשיא ארה”ב הגיעה בעקבות ההתערבות של צבא צפון קוריאה בסכסוך. אמש (רביעי), הודיעה ארה”ב על סיוע נוסף בסך 275 מיליון דולר לאוקראינה. ההערכה היא שביידן פותח עכשיו את הברזים רגע לפני שטראמפ ייכנס לבית הלבן וישנה את המדיניות מול אוקראינה של זלנסקי.
ובכלל, שלושת המהלכים של ביידן השבוע, כאמור: סיוע כספי נוסף, אישור שימוש בטילים ארוכי טווח ואישור שליחת מוקשים נגד אדם לאוקראינה הם ככל הנראה פרפורי גסיסה של יחסי נותן-מקבל בין ארה”ב לאוקראינה.
הנשיא ביידן לוקח בחשבון שרוסיה יכולה להחליט על מהלך דרמטי נגד אוקראינה והמערב, אך הוא מוכן לקחת את הסיכון לאור החשיבות שנשיא ארה”ב מייחס לעצם קיומה של מדינת אוקראינה.
לבינתיים, ההתקדמות של רוסיה במזרח אוקראינה נמשכת בצורה דרמטית, במהירות הגדולה ביותר מאז החלה המלחמה. זלנסקי רואה את זה מארמונו בקייב וסביר להניח שהוא גם מחפש דרך מוצא.
אפילו פוטין מוכן לפשרות, גם זה דווח השבוע, אם כי הנשיא הרוסי ידרוש לפחות חלק מהקרקע שנכבשה במחוזות הפרו-רוסיים במזרח אוקראינה, מחוזות אותם הוא מחשיב לרוסיים ממילא – גם לפני שנכנס לשם חייל רוסי אחד. כניסתו הצפויה של טראמפ לבית הלבן משנה סדרי עולם: פוטין שולח מקורות לדבר עם ‘רויטרס’ על פשרות, ביידן מאשר שטילים אמריקנים יפלו ברוסיה, ורק זלנסקי לא מראה – לפחות חיצונית, שום סימני שבירה.
המצב הנוכחי בו מוסקבה זועמת על המערב ומאיימת בגרעין יכול גם לגרום למלחמה הזו להסתיים בדרך הנוראית ביותר שניתן לדמיין: פצצת אטום על קייב. על פי החוקה הרוסית שעודכנה השבוע בחתימה בודדת של מר פוטין, יש לפדרציה הרוסית את מלוא הזכות לעשות זאת לאחר שאוקראינה הצליחה לפגוע בשלמות הטריטוריאלית של רוסיה בקורסק.
האם זה סביר? לא כל כך. בכל זאת, גם רוסיה מבינה שלארה”ב יש ארסנל משלה, והצעד הנוראי הזה עלול להמיט חורבן על כל כך הרבה מדינות. יחד עם זאת, אם ייווצר מצב שמוסקבה תידחק לפינה, פוטין הוא בהחלט האיש המסוכן בעולם שעלול לקבל כזו החלטה.
מה גם שבמצב אבסורדי של שיגור פצצת אטום על קייב, כלל לא בטוח שארה”ב תהיה מוכנה להגיב במתקפה דומה משלה ולמשוך לעברה את ראשי הנפץ האטומים של מוסקבה, בדיוק כפי שעד כה לא נלחם אף חייל אמריקני כנגד חייל רוסי. אף לא אחד.
במילים אחרות: הצרות של אוקראינה חשובות לארה”ב והמערב, אך עד גבול מסוים. והגבול הוא פגיעה באינטרסים האישיים של אותן מדינות שמעוניינות להמשיך לחיות בשלווה.
זו הגרסה הגרועה ביותר של סיום המלחמה באוקראינה, וגם הפחות מסתברת. אבל האופציה השנייה, מה שכנראה מבינים בוושינגטון, במוסקבה ובקייב, היא שהשוטר העולמי החדש יעשה סדר באדמה החרוכה של מזרח אוקראינה. דונלד טראמפ יצטרך לרבע את המעגל בין הנשיא הרוסי שצובר התקדמות נאה בשטח ולא מוכן לוותר על 4 המחוזות החדשים שסיפח, לבין נשיא אוקראיני עקשן שלא מוכן לוותר על סנטימטר של אדמה – ובכל יום שעובר מאבד קילומטרים וחיילים רבים.
המלחמה באוקראינה לקראת הכרעה כי נראה שהגענו לשיא. השאלה אם יהיה זה בדרך סבירה של משא ומתן מסביב לשולחן עגול או באמצעות הכחדה של אומה/ות.
אם הנשיא טראמפ יצליח להביא את הצדדים למשא ומתן ואף לשכנע אותם שהגיע הזמן לסגת, הוא יהיה מועמד טבעי לפרס נובל לשלום, פרס שהיה אמור לקבל מזמן עבור הסכמי אברהם אך הדבר נמנע ממנו בגלל לחצים פוליטיים.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
קשה להבין בימים אלו מה עובר בראשו של זלנסקי, אך אפשר להעריך את העקשנות שלו לשמור בכל מחיר על שטחי מולדת. התפקיד של טראמפ יהיה לגרום לנשיא היהודי להיות קצת פחות “קשה עורף” ולרדת מהעץ עליו טיפס. בתקווה שיצליח.
Post Comment