הכהן הגדול שמונה בלבנון | הקשר הנסתר בין הכפר הלבנוני לבית המקדש
בלב עמק הבקאע הפורה בלבנון, כ-58 קילומטרים ממזרח לביירות, שוכנת העיירה ענג’ר. מבט חטוף על העיירה המודרנית לא יחשוף את העושר ההיסטורי הטמון בה, אך מתחת לפני השטח מסתתר סיפור מרתק של אימפריות, מלכים ותרבויות קדומות אותם כבשו יהודים כבר בתקופת ממלכת החשמונאים בתקופת בית המקדש השני.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
ההיסטוריה של ענג’ר מתחילה בממלכת כלקיס הקדומה, שהשתרעה על פני חלקים נרחבים מדרום לבנון וצפון הגליל. בשנת 104 לפני הספירה, תמונת המצב השתנתה דרמטית כאשר יהודה אריסטובולוס הראשון, מלך יהודה, ואחיו אנטיגונוס הראשון כבשו חלקים ניכרים מהממלכה. הם לא הסתפקו בכיבוש בלבד; הם גם גיירו חלק מהתושבים ויישבו יהודים באזור, משנים את המרקם הדמוגרפי והתרבותי של האזור (וכנגד דעת רז”ל שסברו שאין לגייר בכח). לאחר הכיבוש היהודי, נותרה לכלקיס שליטה רק ברצועה צרה למרגלות הרי הלבנון. אך גם תקופה זו לא נמשכה זמן רב. במאה הראשונה לפני הספירה, האזור כולו נפל תחת השפעה רומית, וכלקיס הפכה לחלק מפרובינקיה סוריה.
תחת השלטון הרומי, כלקיס הפכה לזירה של אינטריגות פוליטיות ומשפחתיות מרתקות. אחד הסיפורים המעניינים מתקופה זו מתאר כיצד פיליפיון, בנו של המלך תלמי בן מינאי, חטף את בני משפחתו של אריסטובולוס השני, מלך יהודה ונשא את אחת מבנותיו לאישה. אך סופו של מנוול זה היה מר. אביו הרג אותו ולקח את אשתו זו לאישה. במאה הראשונה לספירה, הממלכה עברה לשליטת בית הורדוס. תחילה ניתנה להורדוס, אחיו של אגריפס הראשון מלך יהודה, ולאחר מכן עברה בין מספר שליטים מבית זה.
בתקופה זו, למלכי כלקיס היה תפקיד מעניין נוסף – הם היו אחראים על מינוי הכהנים הגדולים בבית המקדש בירושלים (צדוקים כמובן, שגרמו לחורבנו), מה שהעניק להם השפעה ניכרת מעבר לגבולות ממלכתם. בשנת 55 לספירה, כלקיס איבדה את עצמאותה והפכה לחלק אינטגרלי מהפרובינקיה הרומית של סוריה. אך זה לא היה סוף סיפורה של ענג’ר.
מטבע עתיק מתקופת ממלכת כלקיס מצוי בימינו, מציג את מלך ומלכת הממלכה, שניהם ממוצא יהודי, ממנו ניבט אריסטובולוס מלך כלקיס, בנו של הורדוס מלך כלקיס ונכד אריסטובולוס, בן הורדוס מלך יהודה[1].
קפיצה קדימה בזמן מביאה אותנו לראשית המאה השמינית, הח’ליף וליד הראשון מבית אומיה יזם הקמת יישוב מבוצר בענג’ר. למרות התכנון המדוקדק, המיזם לא הושלם. ב-744, בעקבות תבוסת הח’ליף אבראהים אבן אל-וליד לעבאסים בקרב סמוך, היישוב ננטש והעיר שקעה לתרדמת היסטורית ארוכה.
בשנת תרצ”ט (1939), יותר מ-5,000 פליטים ארמנים מצאו מקלט באזור והקימו את העיירה המודרנית. הם תכננו את העיירה בצורת נשר פורש כנפיים, כאשר כל שכונה נקראה על שם כפר המוצא שלהם בטורקיה.
כיום, ענג’ר היא אתר מורשת עולמית של אונסק”ו, המושך מבקרים מכל העולם. החפירות הארכיאולוגיות חשפו שרידים מרשימים של עיר מבוצרת מהתקופה האומיית, עם ארמונות, מסגדים ושווקים. במקביל, העיירה המודרנית ממשיכה לשגשג, עם תושביה שומרים על מורשתם הארמנית תוך פיתוח תעשיות מקומיות כמו גידול פירות וייצור תכשיטים.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
ענג’ר היא עדות חיה להיסטוריה העשירה והמורכבת של לבנון והאזור כולו. היא מספרת סיפור של כיבושים והתיישבות, של מאבקי כוח ושינויים תרבותיים, ושל יכולתן של קהילות להתחדש ולשגשג גם בנסיבות קשות. בכך, היא מהווה מיקרוקוסמוס מרתק של ההיסטוריה והתרבות של המזרח התיכון כולו.
[1] ובצד שני: שלומית (סלומה) מכלקיס, בת הורדוס (בן הורדוס מלך יהודה) והרודיאס (בת אריסטובולוס, בן הורדוס). אמה של הרודיאס היא ברניקי, בת שלומית (אחות הורדוס) וקוסגבר מושל אדום.
Post Comment