“הייתי שם, באזעקה”, אל תלחיצו את כולם // טור אישי
נקלעתי אמש (שני) בתחילת הערב לבנין ב.ס.ר. 4 הנמצא בקצה העיר בני ברק, בשעת ההפצצות וההפגזות על תושבי המרכז בארץ. הקשבנו להוראות הנהלת הבנין ונכנסנו למרחב המוגן בקומת הלימודים, אכן שמענו את האזעקות, ואת עוצמת הפגיעות והירוטים, אבל מכאן ועד להלחיץ את המשפחה והחברים הדרך ארוכה. הבנין לא רעד, ואפילו לא ראינו אש מתוך המבנה בו שהיינו בעת ההפגזות.
היינו באמצע שיעור משותף, וכמובן עם הישמע האזעקות, נכנסנו כולנו לתוך חדר המוגן בקומת הלימודים, שהיינו שם, והתעדכנו דרך הרשתות החברתיות והנהלת הבנין על מתקפה מלבנון ששוגרה לישראל, הרגשנו ושמענו שהפגיעה קרובה אלינו מתמיד, אך הבנין לא רעד, וכשיצאנו מהמרחב המוגן אפילו לא ראינו אש ורק שמענו את קולות רכבי ההצלה והמשטרה ששעטו למקום ביללות. בהמשך אף ראינו את הפקקים העצומים שנוצרו בסביבת כל האיזור, ויחד נשאנו תפילה לק-ל חי שלא ישמע שבר בגבולינו ושאף אחד לא יינזק ח”ו מהפגיעה.
אך כעבור כמה דקות, התחלתי לצפות בסטטוסים שהעלו חבריי ששהו עמי במרחב המוגן: ‘הבנין רעד’, ‘זה היה קרוב מתמיד’, ‘הרגשנו שזה הסוף’, ‘אני חי ברוך השם’, ועוד… מיד עלה במחשבתי, מה זה יעזור? מה זה מועיל? להלחיץ את המשפחה הקרובה שלך ש’היית שם’? להראות לחברים ש’זכית’ להיות נוכח ברדיוס הפגיעה שאפילו לא ראית? אולי, בכלל יש לך חבר בצבא, והוא מעלה מעת לעת סטטוסים שהוא נמצא בעזה, או בגבול לבנון, וכעת ב”ה הגיע הזמן ואתה יכול להחזיר לו ולהראות לו שאתה גם היית באיזור מלחמה? למה זה חסר? הרי אני באמת יודע היכן היית אז… על מי אתה מנסה לעבוד?
ראינו נסים גדולים אמש, ניסים ונפלאות עד אין מספר, תורה מגנא ומצלא פשוטו כמשמעו, בזמן שלדעתי בעיר התורה והחסידות כל בתי המדרשות ובתי החינוך מלאים בבני תורה ההוגים בתורה הקדושה, הן בכל היכלי הישיבות בעיצומו של סדר שלישי, והן כמעט בכל הבתי מדרשות מתקיימים לעת זו שיעורי תורה ברבים, או מניינים לתפילת ערבית, מרחק ק”מ ממקום הפגיעה הומה המקום אדם בשטיבלעך ‘איצקוביץ’, ועוד, אבל מכאן ועד להעלות סטטוסים מלחיצים ‘הייתי שם’… אז במחילה מכבודך, היית שם, אבל בחדר מוגן והתעדכנת ברשתות החברתיות, הבנין לא רעד, ולא הרגשת שזה הסוף, הסטטוסים האלו רק מלחיצים את המשפחה הקרובה שלך, ותו לא, כי לאף גוף תקשורת, ולאף אתר בעולם לא מעניין מי באמת נכח במרחב המוגן והתעדכן מהרשתות על עוצמת הפגיעה.
בפעם הבאה (בתקווה שלא תהיה), פשוט תוציאו תהילים, ותתחילו להתפלל במקום להלחיץ את המשפחה הקרובה שלך, והידידים!
זו כמובן רק דעתי. אדרבה, לא חייבים לקרוא מה שכתבתי וודאי שלא להסכים, ואני יכול אפילו לעזור לכם בסטטוסים יותר מלחיצים: ‘ראינו את המוות מול העיניים’, ‘זכוכיות התנפצו לנו בפנים’, ‘ראינו אש בשמים’, ‘קראנו קריאת שמע’, ‘אמרנו ווידוי’ ועוד, אבל עזבו, פשוט תאמרו תהילים, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימנו אמן.
Post Comment