עיון או בקיאות? | מדוע נקרא מי שלומד גמרא ‘עני ורע לו’?
הגמרא בבבא בתרא (קמה) דנה באדם שלומד גמרא, ומתארת אותו כ”עני” שחייו “רעים”. וכך היא דורשת ‘כל ימי עני רעים זה בעל גמרא, וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה. רשב”ם מסביר שהלימוד בגמרא דורש מאמץ רב, הבנה מעמיקה ודיוק רב בניתוח ההלכות, ועל כן הוא מתואר כ”עני”. לעומת זאת, אדם שלומד משנה, הלכות פשוטות וברורות, מתואר כבעל “טוב לב”, שכן לימודו איננו מצריך מאמץ רב.
רש”י, בפירושו לתורה, מחזק נקודה זו, ומוסיף שהבנת עומקם של דברים דורשת יגיעה רבה. ובתחילת פרשת משפטים, על הפסוק “אשר תשים לפניהם”, כותב:
אמר לו הקב”ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב’ או ג’ פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כ’משנתה’, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושה, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך וכו’
וכבר דשו רבים במחלקות הגמרא האם לימוד מעמיק (עיון) או לימוד רחב (בקיאות).וכן הגמרא בברכות דנה בשאלה מי עדיף, “סיני” שיודע את כל התורה בעל פה או “עוקר הרים” בחריפותו, וקובעת ש”סיני” עדיף, שכן “הכל צריכין למרי חטיא”. כלומר, לכולם יש צורך בלימוד תורה בסיסי.
הגר”ש קלוגר, לעומת זאת, טוען שבימינו, בהם ישנם ספרים רבים, אין צורך בלימוד תורה בעל פה, ולכן “עוקר הרים”, אדם שיכול להבין ולהסיק בעצמו, עדיף. וכן המהרש”א מציע הבנה נוספת לדיון ב”סיני ועוקר הרים”. לדבריו, “סיני”, שזוכר את כל השמועות והברייתות, מסתמך על מסורת התורה שקיבל, בעוד ש”עוקר הרים”, שסומך על חריפותו, מסתמך על דעתו שלו. וכתבו בספרים לבאר שלפי המהרש”א, אדם שלומד לעומק את דברי הראשונים, מנסה להבין את דבריהם ולא להסתמך על דעתו שלו, משלב את היתרונות של “סיני” ו”עוקר הרים”. הוא גם בקיא בתורה וגם מסוגל להבין אותה לעומק.
Post Comment