בית חולים כמקום קדוש // הרב בן ציון נורדמן
בפרשתנו – פרשת וירא – אנו מוצאים, אמנם בצורה עקיפה, מצווה חשובה מאוד, מצוות “ביקור חולים”.
את המצווה אנו למדים ישירות מהנהגתו של הקב”ה עם אברהם אבינו. ‘וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם’, רש”י מביא מדברי חז”ל: וירא אליו – לבקר את החולה. יום שלישי למילתו היה, ובא הקב”ה ושאל בשלומו.
מהציווי “וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו” ו “אַחֲרֵי ה’ אֱלֹ-הֵיכֶם תֵּלֵכוּ”, שמשמעותן להידמות לדרכיו של הקב”ה, ובכלל זה מה שלימד אותנו ב”ביקור החולים” אצל אברהם אבינו.
חז”ל מפליגים בשבחה של המצווה, וכפי שלמדים במשנה המקימה אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ישנה תועלת בכל ביקור, ובמסכת נדרים מבואר כי המבקר את החולה נוטל ממנו חלק מצערו ומחוליו. המצווה כוללת התעניינות ודאגה לשלומו של החולה, וכן בקשת רחמים שיתרפא.
•
קוראיי יודעים על הכבוד וההערכה שאני רוחש לבית החולים “הלל יפה” כשלאחרונה בהתאם לנסיבות, אני יותר ממבקר במקום, כך בשבוע שעבר בטקס הנחת “אבן הפינה” לבניין המיון וחדרי ניתוח הממוגנים, והשבוע בכנס עם יו”ר הסתדרות עובדי המדינה עו”ד אופיר אלקלעי באירוח יו”ר ועד עובדי הלל יפה ידידי היקר חן קורקוס והנהלת בית החולים.
בדבריי בכנס התעוררתי למחשבה מעניינת שלא שמעתי שעמדו עליה, שיתפתי בה את המכובדים ואשמח מאוד אם מישהו מהקוראים יאיר את עיניי אם הדברים נכונים.
חז”ל לומדים מהפסוק “וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה”, מכאן שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה’ (רש”י). ובתלמוד נלמד מכך הלכה למעשה: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מיטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב לפניו, ומסביר רש”י: מאימת שכינה, כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדים. מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר “ה’ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי” אם כך, חשבתי לעצמי, אנו יודעים כי מקום שהשכינה שורה בו הוא מקום קדוש, אמנם אין לנו היום בית המקדש, אבל יש השראת שכינה בבית כנסת שנחשב ‘מקדש מעט’. והנה לפי דברי חז”ל אלו הרי גם בית חולים הוא מקום קדוש, שבו יש השראת שכינה וקירבה מיוחדת לבורא!
•
מספרים על הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זכרונו לברכה, שגם בשנות זקנותו המופלגת כאשר ההליכה הייתה קשה לו, היה טורח והולך ברגל מידי יום לבקר בבתי החולים, כאשר ד”ר יצחק רפאל שימש כסגן שר הבריאות הוא הציע שמכונית מטעם המשרד תבוא בכל יום לרבי אריה ותסיע אותו לביקורים אלו, רבי אריה סירב בענווה ואמר: “זקן אני וקשה לי כבר ללמוד, המעט שנשאר לי זה מצוות ביקור חולים, מעדיף אני ללכת ברגל ולזכות בשכר של הפסיעות”!
בתקופה זו בפרט כאשר המחלקות השונות בתפוסה מלאה, ומספר רב של פצועים מהזירות השונות מאשפזים בבתי החולים, ישנו צורך הכרחי לבקר את החולים ולדאוג לצרכיהם הגשמיים הנפשיים והרוחניים. כפי שלמדנו, זאת מצוה גדולה וחשובה, שאין לה שיעור, וכל המרבה הרי זה משובח.
Post Comment