לימודים, ערכים והאיזון ביניהם • ‘הנוסע המתמיד’ בשיחה עם בכיר בעולם האקדמי

פרנסה, מי מאיתנו לא עסוק בה בצורה כזו או אחרת? היא עולה בכל פעם על שולחן הדיונים ומעסיקה את גדולי הפוסקים בכל פעם מחדש. כיצד ניתן להשיג את האיזון בין השתדלות לביטחון? מה לעשות ומה לא עבור פרנסה, והאם לפעול לשם כך בצורה רשמית ומסודרת ולהתכונן מבעוד מועד או לתת לחיים להוביל אותנו ולקוות כי הפתרון ימצא עם הזמן? כל זה מעסיק רבים וטובים שכל אשר הם מקווים לו הוא שלא יהיה החיסרון והעוני בן בית אצלם ח”ו, וכי יוכלו לעבוד את ה’ בהשקט ובטח.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
השבוע יצא לי לשוחח עם אישיות בכירה מאוד בעולם האקדמי, אדם שהוביל פרויקטים בעלי תקציבי ענק שיועדו למגזר החרדי והקים מסגרות שונות המספקות מענה לאלו המעוניינים לרכוש מקצוע מחד ולשמור על אורח החיים הרוחני שמור מאידך. דיברנו על השינויים בחברה ואיך למעשה הכל התחיל. אני מקווה שאפשר יהיה לראות בדברים פן נוסף שיאיר את הסוגייה הטעונה הזו.
‘ההשתדלות חובה אבל לא מועיל’- חרדים באקדמיה
איך הכל התחיל? מתי הציבור החרדי החל לקבל יחס מצד המוסדות ולמה זה קרה?
“תראה, ישנם כמה גורמים שעסקו בנושא וכל אחד מנקודת מבט שונה. יש את הפעילות של המדינה עבור שילוב חרדים, פעילות המונעת ממניעים סוציולוגים-כלכליים. אך יש גם את הזווית של המוסדות המלמדים, שם ישנה מטרה להתאים את המוסדות למגזרים כולם, שלא תהיה מניעה מסויימת מסיבות טכניות לציבור שלם מלהגיע ללמוד”.
מאיזו זווית יצא לך לעסוק בזה?
“אני הגעתי דווקא מצד המוסדות, ההתחלה היתה מאוד לא מתוכננת. בזמנו, אני מדבר על סביבות שנת 2017, במוסד שאני הייתי קשור אליו היו תוכניות עבור בני הקהילה האתיופית ועבור המגזר הערבי אך לא היתה תוכנית יעודיית לציבור החרדי. הרעיון עלה על השולחן אך לא הגיע לידי ביצוע בגלל שהנחנו כל הזמן שעיקר הביקוש בציבור החרדי הוא למקצועות עם פרקטיקה במטרה להתפרנס ופחות תארים שמובילים למחקר ולכן לא היה קל להקים מסלולים כאלו שהם כוללים חלקים מעשיים ולא רק למידה תאורטית.
“מה שנתן את הדחיפה המשמעותית היה נאום קצר שנשא בוגר חרדי של לימודי תואר ראשון בכנס סיום מסוים, הוא העלה כמה רעיונות שלדעתו יכולים להועיל ולהקל על הלמידה וטען כי לימודים לתואר ראשון היום הם בסיס ממש בעולם העבודה והם ‘תעודת הבגרות החדשה’, שמעו את זה כמה בכירים מעולם האקדמיה ופשוט קראו לו כשהם אומרים ‘הכל טוב ויפה, תוכל ליישם את מה שאתה מציע?’ הוא חשש וביקש קצת זמן לעשות ‘שיעורי בית’, הסכימו איתו וגם אותם שהציעו את ההצעה החלו לבדוק את זה בעצמם, ואכן לאחר בדיקה של השטח גייס איתו אדם נוסף ויחד הם התחילו לפעול עבור התוכניות לחרדים באקדמיה”.
מה היו המסקנות מהעבודה שעשיתם? מה הכלים שצריך כדי לסייע לאדם חרדי המעוניין ללמוד?
“מצאו שיש צורך כבר בשלב ההתעניינות לאפשר לקבל ייעוץ מאדם חרדי שעבר את המסלול, הרבה מגיעים ללא רקע וקשה להם לשמוע את ההדרכה הראשונית ממי שהוא לא מאותו הרקע, יכולים להיות הבדלים שיקשו על ההתחלה.
“דבר נוסף הוא הליווי הכלכלי והליווי במהלך התואר בכלל, יש צורך במימון לימודים אצל סטודנט או סטודנטית חרדי שמגיע פעמים רבות כשכבר יש לו משפחה ואין לו יכולת לממן לימודים באופן עצמאי מלא. דבר נוסף הוא הליווי מבחינת הישגים, לבדוק כשמישהו מתקשה מה הסיבה לקושי, לתת הדרכה והסבר על מיומנויות למידה הנדרשות לתואר שלא תמיד הם מוכרים למי שהגיע מהעולם החרדי”. איך מתמודדים עם דרישות התאמה של מרצים למשל? מבחינת התוכן ומבחינת השקפת העולם, הרי ישנם הבדלים שצריך לגשר עליהם. איך ההתמודדות?
“זאת שאלה חשובה. יש כמה דברים, מבחינת התוכן המסלולים הם די קבועים וכמובן שבתארים שהם יותר ‘חשבוניים’ נקרא לזה, כמו מדעי המחשב לדוגמא, אין בעיה כזו. והיכן שיש אז ישנן התאמות מבחינת המנחים כך שהמוסדות המלמדים מקדימים הקדמות לתוכן הנלמד או מלמדים בצורה מותאמת יותר.
“מבחינת ההתאמה של המרצים, זהו סיפור שהוא תמיד יותר מורכב, צריך להבין שכפי שאדם חרדי רוצה שישמרו על אורח חייו – כך המרצה שבא מעולם אחר מצפה שיכבדו את אורח חייו. אז נכון שיש הרבה מנחים שמעצמם משתדלים מאוד לכבד ולהתאים את עצמם למקום בו הם באים ללמד, אך עדיין זהו נושא רגיש. אבל אפשר לומר שעם הניסיון והזמן זה מתקדם בצורה טובה ביותר, מה גם שעם הזמן יש כבר מרצים חרדים שעשו את המסלול והם חוזרים ללמד במוסדות לציבור החרדי. מוצאים את האיזון”.
מה ההבדל בין לימודי תואר מלאים לבין לימודי תעודה ספציפיים, במדעי המחשב למשל?
“בלימודי תעודה, האדם שמסיים למעשה הוא בקי בנושא מסויים אותו הוא למד אבל הוא ספציפי, כך שהוא כמו ‘טכנאי’ במובן מסויים. זה יכול להתאים לפעמים ולא בהכרח שלא יהיה אפשר להתפרנס מזה, אבל מאוד ממקד את אפשרויות התעסוקה.
“כשלומדים תואר מתמודדים עם הרבה יותר ידע, ההיקף התאורטי רחב מאוד ומקבלים כלים להיות לא רק טכנאי שעושה את הפעולה אלא גם ‘ממציא’, אדם שיכול לתת מענה למגוון רחב של בעיות ואף לדברים שהוא לא התעסק איתם ישירות, הוא פשוט יסיק מה לעשות מתוך הלמידה התאורטית. זה ממש בגדול וכמובן שיש עוד מה לדבר בנושא זה”. יצא לכם להיות בקשר עם מנהיגי הציבור החרדי? הציגו לפניהם את הנושא על כל צדדיו?
“אני באופן אישי לא יצא לי, זהו דיון שנערך לפעמים מול גורמים פוליטיים שניגשים לרבנים כדי לדון על הנושא מצד הרצון של המדינה לקדם את התעסוקה בציבור החרדי. מה שכן, אוכל לומר לך כי ידיד שלי שעומד בראש מוסד מכובד מאוד המעניק לימודי תואר ראשון לבנות חרדיות פנה בעבר לת”ח גדול שהוביל את הדיון בנושא אקדמיה חרדית כשהוא אומר לו ‘אם הרב יגיד אסגור את המוסד עכשיו, אני לא מעוניין לעמוד בראש המוסד כאשר הוא לא מוסכם על הרב’, התשובה שהוא קיבל הייתה שישאיר את המוסד למרות ההתנגדויות שיש, שכן עם הזמן כשימצא פתרון ויחלו לשלב לימודים אקדמיים גם במוסדות נוספים כדאי שיהיה מוסד שרכש ניסיון בזה ויוכל לסייע לאחרים. אתה רואה מזה שיש מקום להתנגדות כדי להראות מה חשוב וממה יש להיזהר אך זאת לא ‘התנגדות עיוורת’ אלא עם הרבה מחשבה על העתיד ודאגה לציבור החרדי”.
ומה באמת אתה עצמך חושב על נושא זה? אתה רואה בו סתירה לערכים רוחניים החשובים לציבור החרדי?
“תראה, ראשית הדיון המרכזי בנוגע להשתלבות חרדים בשוק העבודה עוסק בגברים בעיקר, שם יש את הנושא של ‘וויתור’ כביכול על לימוד תורה עבור עבודה. אבל אסור לשכוח שיש צד נוסף, בציבור החרדי הרבה מפרנסת הבית מתבססת על האישה, היא עובדת במשרה מלאה כשהבעל לומד, בכזה מצב יש לאפשר לאישה לעבוד בצורה כמה שיותר נוחה מחד עם משכורת מכובדת מאידך. שלא תצטרך לעבוד שעות על גבי שעות ולקבל משכורת זעם. פה הנושא של רכישת השכלה חשוב, יש קושי גדול במציאת עבודה טובה ותואר עושה את זה הרבה יותר קל. אז פתיחה של מסגרות מותאמות לנשים יכול להביא לשינוי המיוחל. מי לא שמע על נשים בעלות כישרונות רבים, כפי שהמגזר החרדי משופע בהם, שנאלצות לעבוד במשרות זמניות או חלקיות או ללא תנאים ראויים העיקר להצליח להביא משכורת שתעזור לשרוד את החודש. זה לא מצב פשוט וגם גדולי ישראל נותנים על כך את דעתם, כאמור”. הזכרת את הנושא של הכישורים של הציבור החרדי, אתה רואה הבדל בין התוכניות לחרדים לבין התוכניות למגזר האתיופי או הערבי שהזכרת?
“אכן, בציבור החרדי התוכניות בנתיים מביאות תוצאות טובות מאוד, יש הרבה קשיים טכניים כמו ידע באנגלית ומתמטיקה, אבל ההתמודדות עם האתגרים האלה היא נעשית בצורה טובה, אפשר לומר שהתוכניות היום נוסעות כבר ומתקדמות יפה.
“במגזר הערבי למשל יש פחות הצלחה בהשוואה למגזר החרדי, יתכנו הרבה סיבות אפשריות, אבל אחד הדברים שהשפיעו זה ששם היה פחות פיקוח הדוק ומתוכנן מראש. כך שלפעמים התרגולים בתואר או דברים מסוג זה לא נעשו בצורה שמיצתה את עצמה”.
אני חשבתי על כך שישנו הבדל נוסף, מי שמגיע ללמוד מהמגזר החרדי הוא למעשה עושה החלטה לא פשוטה שמלווה לפעמים בהתנגדויות וחששות, כך שאם הוא החליט בכל זאת לעשות את המסלול אז הוא בא עם הרבה מוטיבציה להצליח, לעומת מגזרים אחרים שם זה לא נושא שמגיע עם ספקות, מה דעתך?
“אני מסכים עם כך שסטודנט ערבי למשל לא מתמודד עם שיקולים אידיאולוגים שמונעים ממנו מללמוד, זה רק נושא של ‘כלים’ שחסרים לו. ההסבר הזה יכול להיות נכון אך בעיקר אצל סטודנטים מבוגרים שהם כבר בתוך מסגרות והתחילו את החיים, אבל סטודנט צעיר שמתחיל בגיל 18 כמו בסמינרים שם זה פחות שייך”.
יש משהו שמאפיין את הסטודנטים שמגיעים ללמוד, שמתם לב למשהו?
“ישנה תופעה מעניינת, הרבה מהבנות שמגיעות ללמוד במוסדות שמשלבים תואר אקדמי הן בנות זקונים, יש שהסבירו את התופעה בכך שאחרי שהורים רואים שאצל הילדים הגדולים יש קושי למצוא עבודה טובה שתספיק לפרנסת הבית אז אצל הילדים הצעירים הם כבר פועלים אחרת. אבל זה לא לחלוטין מספק הסבר, שכן יש משפחות בנות 6-7 ילדים שאפשר היה להורים כבר בילד החמישי להבין את זה ולשלוח אותו ללימודים אבל זה לא קורה, רק בילד האחרון.
“הסבר נוסף שנראה יותר אמיתי הוא שהורים חוששים שאם ישלחו את הילדים למוסד אקדמי יפגעו סיכויי הקבלה של שאר הילדים שלהם למוסדות חרדים אחרים, גם מוסדות מוקדמים יותר כמו בתי ספר. החשש הזה לא קיים בילד האחרון…”. איך ההתמודדות מצד המוסדות עצמם? אתם רואים קושי מסוים להנהלת המוסדות בהתמודדות עם ניהול מוסד אקדמי?
“פה זה כבר מאוד משתנה, כל אחד והיכולות וההכשרה שלו. אבל כן אפשר לומר שנפגשתי כמה פעמים עם מוסדות שמתקשים לעזור ולקבל הדרכה, הם רגילים לעשות הכל בעצמם ולא שיש גוף עליון יותר שמפקח על הפעילות שלהם. זה דבר שאולי צריך להתרגל אליו ודווקא רואים את השינוי. צריך לדעת שייעוץ עם אדם אחר הבקי בנושא מסוים שאתה פחות בקי בו לא מוריד מהערך שלך, להפך, כשהוא נעשה בצורה הנכונה הוא רק מעורר רגש של כבוד כלפיך, זה מראה על רצינות ואחריות”.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
סיימנו את השיחה מעוררת המחשבה כשאני מהרהר לעצמי עד כמה הסוגיה הזאת חשובה. מצד אחד אורח החיים הרוחני חשוב מאין כמוהו, ומאידך כפי שאמרו חז”ל ‘אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל יסורין שבעולם’ (שמות רבה לא יב), יש להפעיל פה גם את המוח וגם את הלב כדי למצוא את הפתרון הטוב ביותר.
ועדיין ישנה נקודה חשובה, הפרנסה זה אומנם דבר חשוב, וכפי שכתב הרמב”ם שהמעלה הגבוהה ביותר בנתינת צדקה היא למצוא עבודה לאדם אחר. אך יש משהו לא פחות חשוב אותו כולנו יכולים לעשות, להאיר פנים ולא לשפוט, אין לדעת מה האחר עובר ומה מוביל אותו לעשות את מה שעושה, עלינו להאיר פנים לכל אדם, זה חשוב יותר מאשר סיוע כלכלי, וכמו שאמר רבי יוחנן ‘טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב’ (כתובות קיא) חשובה יותר הארת הפנים והיחס הטוב מאשר ‘משקהו חלב’ הפרנסה עצמה. זה דבר חשוב שאותו אפשר למצוא הרבה אצל גדולי ישראל. ויה”ר שתהיה פרנסתנו בנחת ולא בצער. פרקי הנוסע המתמיד >>
החיים בחסידות גור בעיניהם של שלושה בחורים צעירים | הפרק הראשוןהגר”מ שטרנבוך • מהילדות בלונדון ועד להנהגת ‘העדה החרדית’ | הפרק השני