“מה שלא הולך בכוח” | על תרומתו של השר (לשעבר) יואב גלנט בגיוס חרדים לצה”ל
זה לא סוד שבמשך שנים, צה”ל לא פעל באופן יזום לגיוס חרדים לשורותיו, והיחס לחיילים דתיים, ובמיוחד לחרדים, היה אדיש במקרה הטוב, ולעיתים אף שלילי ומתנשא. יחס זה באינספור מישורים (שקצרה היריעה להכילם) יצר תחושה קשה בקרב חיילים דתיים, שחשו כי צה”ל אינו מכבד את אמונתם ואינו מעוניין בהם בשורותיו.
דוגמה אחת בולטת ומביכה במיוחד הוא היחס כלפי חיילים דתיים שביקשו לגדל זקן. במקום לאפשר להם לממש את זכותם הדתית, נאלצו החיילים לעבור “מבחני דתיות” שרירותיים, בהם נשאלו שאלות על פרשת השבוע או התפילה. תשובות “שגויות”, לפי תפיסת מפקדיהם, שימשו עילה לפסילת בקשתם. וכדי בזיון וקצף.
גם פסיקות בג”ץ במשך השנים שחייבו שוב ושוב את הכנסת להסדיר את דחיית השירות בחקיקה, מסתבר שלא הצליחו לשנות את המצב. והצבא והחרדים לא באו לכדי שפה משותפת.
שעת הכושר
המלחמה המדממת שנכפתה עלינו ביום שמחת תורה הדגישה את הצורך הדחוף בשילוב חרדים בצה”ל. בדצמבר 2023, שר הביטחון יואב גלנט מינה את אלוף (מיל’) שקדי לעמוד בראש צוות שתפקידו לגבש המלצות לשילוב תכליתי של חרדים בצה”ל. צוות שקדי נפגש עם גורמים בצבא ועם מנהיגים חרדים וזיהה נכונות ופתיחות לקדם את גיוס החרדים.
דו”ח צוות שקדי, שהוגש במאי 2024, הציע גישה מקיפה ורגישה לנושא. הצוות זיהה את הקשיים העומדים בפני גיוס חרדים, ביניהם: חשש מפגיעה באורח החיים החרדי, תחושה של חוסר רצון מצד הצבא, שיבוצים לא מתאימים, היעדר כתובת ברורה לציבור החרדי וחוסר מידע בנוגע לתנאי השירות.
הדו”ח כלל שורה של המלצות, שמטרתן להקל על שילוב החרדים בצה”ל: התמקדות ראשונית בגיוס חרדים מעל גיל הפטור, פיתוח כלי מיון והערכה שיתאימו לרקע החינוכי והחברתי שלהם, הקמת אתר מידע ייעודי ומוקד טלפוני חרדים, הקמת בסיס טירונים ייעודי עם ליווי של פרויקטור חרדי, ומכינות קצרות שיסייעו בהכרת צה”ל ותרבותו.
בנוסף, הצוות המליץ להקים ישיבות הסדר חרדיות עם דגש על לוחמה, לפתוח מסלולים ותפקידים משמעותיים לחרדים, להרחיב את ההגנה היישובית על ידי חרדים מעל גיל הפטור, להגדיר “תו תקן” מחייב בצבא שיבטיח סביבת שירות מותאמת לציבור החרדי ולמנות דמות חרדית בכירה שתשמש כיועץ לרמטכ”ל בנושא חרדים בצה”ל.
מעל הכל, הדו”ח הדגיש את החשיבות ביישום ההמלצות בצורה הדרגתית, רגישה ומתוך הידברות עם הציבור החרדי.
האלוף שקדי אמר כי “אי אפשר להפריז בחשיבות הנושא למדינת ישראל ולעם היהודי. קירוב לבבות דורש עוצמה פנימית גדולה, אבל מלחמת אחים היא קטסטרופה. קירוב לבבות מחייב לראות את האחר, להקשיב לו, להכיל, לא להיות שיפוטי, למצוא דרכים לחיות ביחד ולפעול יחד למרות המחלוקות”.
שר הביטחון גלנט, אי אז תמך גם הוא ואמר: “יחד עם הצוות המסור ובשיתוף פעולה עם הרמטכ”ל ומנכ”ל משרד הביטחון הבאנו בשורה לעם ישראל כולו ובפרט לבני המגזר החרדי – האפשרות להתגייס לכל יחידה בצה”ל ולשמור על אורח חייהם. מערכת הביטחון וצה”ל בפרט ילמדו לעומק את הדו”ח והמלצותיו, ויגבשו תוך זמן קצר תוכנית עבודה מקיפה למימוש המסקנות”.
אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
תנו לגלנט לנצח
שר הביטחון גלנט בחר בדרך פעולה שונה. הוא לא אימץ את רוב המלצות הדו”ח ופעל בצורה כוחנית וחד צדדית שגרמה להתנגדות ועוינות בקרב הציבור החרדי. גלנט שלח צווי גיוס לאלפי חרדים, למרות שצה”ל לא היה ערוך לקליטתם, גלנט קידם הצעות להטלת סנקציות כלכליות ואחרות על חרדים שלא מתייצבים לגיוס, כולל שלילת רישיונות נהיגה ונשק ופגיעה בתמיכה במעונות יום לילדי חרדים חייבי גיוס. פעולה זו, שנתמכה על ידי היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, נתפסה בציבור החרדי כענישה קולקטיבית וכפגיעה בנשים ובילדים. צעד שגרם לתחושת רדיפה בקרב הציבור החרדי ואי נכונות.
כך שהבכי והנהי של חלקים מהציבור על פיטוריו של השר לשעבר גלנט, והטענה כי תרומתו לגיוס חרדים הייתה מכרעת, מעוררים שאלות מורכבות. האם גלנט, בהתעלמותו מהמלצות ועדת שקדי, פעל לקידום אחדות וחיזוק הצבא, או שמא דווקא תרם להעמקת השסעים?
ימים יגידו.
| קרדיט, מסקנות ועדת שקדי, מאמר של פרו’ טליה איינהורן בעיתון מקו”ר, נאום ההתפטרות של גלנט
Post Comment