הגאון שידע יותר מדי | המרגל שהסב למדינת ישראל נזק יותר מכל מרגל אחר

“אתה מחפש עבודה? יודע לכתוב כתובות גרפיטי? אנחנו נשלם אותך 1500 שקל”.
הטקסט המכונן הזה הוא לא ממודעות דורשים בפתח של מקווה, או מאותם פתקים לתלישה מחדרי מדרגות, הוא טקסט איראני עילג מעשי ידיו של גוגל טרנסלייט שנשלח לאזרחים בארץ בתקווה לגייס אותם כמרגלים. לא פחות.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
אם יש משהו שלאיראן אין מחילה וכפרה, זה הביזיון המוחלט שהם מעניקים למעמד המרגלים. מאז שחר ההיסטוריה התפקיד הכי מסובך עלי אדמות, הכי חשאי והכי קריטי כדי לנצח את האויב שלך, היה ה”מרגל”, האיש שלנו שם, שמחשב כל פעולה, שמפרשן כל ניד ומביא מידע ששווה זהב, הפך אצל האיראנים למשרת בייביסיטר בשכר מינימום.
על נוף התקופה הדי מוזרה שלנו, החדשות נפתחות מדי בוקר על תפיסתו של עוד אברך ממושקף מקריה חסידית פלונית או על עוד חרדי לשעבר שצילם וקשקש גרפיטי, יצורים כאלה ואחרים באו בקשר עם איראן בדרכם לחפש השלמת הכנסה. ואז הם זוכים לתואר הנכסף “מרגל”.
חדשות מסוג שכזה זו הזדמנות טובה להיזכר עם אלו מרגלים התעסקו כאן בעבר, ואולי דווקא במיוחד במסוכן שבהם, מרגל אחד שגרם לישראל לנזק חסר תקדים בתולדותיה.
שנה ופירש
וורשה 1918 – אברהם מרדכי קלינגברג נולד למשפחה רבנית חסידית, סבו היה האדמו”ר מזאלושיץ, משושלת הזהב של בית קומרנה. אברהם מרדכי למד בחדר ועשה חיל בלימודיו, אך מעט זמן אח”כ הוא מאס בחיי הדת, ועבר לבית-ספר תיכון אזורי. הייתה זו תקופה שעולם המדע פרח והגלויים המרעישים מחדרי המעבדה כבשו בסערה והציתו את דמיונם של מחוננים בצלמו של הנער קלינגברג.
בשנת 1935, כשסיים את חוק לימודיו בתיכון, התקבל מרדכי קלינגברג שבינתיים שינה את שמו ל’מרקוס’ ללימודי רפואה באוניברסיטת וורשה. אך את חוק לימודיו טרם השלים וכבר פרצה מלחמת העולם השנייה. מרקוס קלינגברג נמלט לאזור ההסכם (רבינטרופ מולוטוב) שהוא מותיר מאחור את הוריו ומשפחה ענפה שנותרה נטעוה במקומה ומצפה לטוב.
עם פלישת הנאצים לברית-המועצות ותחילתו של מבצע ברברוסה, קלינברג התגייס לצבא האדום כאשר את מרבית שירותו הצבאי עשה בחילות הרפואה הרוסיים. הוא נשלח למוסקבה להשלים את ידיעותיו במחלות מדבקות ובהדברת מחלת הטיפוס וקנה לעצמו שם ארצי בתחומו. אלו היו השנים המעצבות בחייו של קלינברג שחש חוב עצום כלפי ברית-המועצות על שהצילה את חייו והעניקה לו הזדמנות לקריירה מקצועית.
יחסים אלו היו התשתית להמשך פעולתו והנאמנות שלו כלפיה. קלינברג התחתן ועלה ארצה הוא התגייס לחיל הרפואה של צה”ל ששמח על המלומד הרפואי שהגיח משום מקום, מצה”ל קלינגברג פרש בשנת -1952 והוא בדרגת סגן אלוף. יש סודות בנס ציונה
עוד לפני קום המדינה, חלם פרופסור חיים ויצמן, נשיא המדינה הראשון ומדען דגול בעצמו, על הקמת מכון ביולוגי בישראל. חלומו התגשם, בזכות חזונם של אנשים כמו פרופסור דוד ארנסט ברגמן, “אבי פצצת האטום הישראלית”, שדחף לאיחוד ואזרוח של מחלקות מחקר כימיות וביולוגיות שפעלו במסגרת צה”ל. המכון הביולוגי הוקם בנס ציונה, והפך לאחד מסמלי השאיפה של ישראל להיות מעצמה מדעית וטכנולוגית.
המכון הצעיר משך אליו מדענים מוכשרים מישראל ומהעולם, שפעלו יחד מתוך תחושת שליחות לקדם את המדע ולתרום לביטחון ולבריאות הציבור. תחילה תקציב המכון היה גלוי לציבור, וסקירה על פעילותו פורסמה בְּשנתון הממשלה. אך עם השנים, החל מעטה כבד של חשאיות לאפוף את המכון. היה זה לאחר מלחמת האזרחים בתימן בשנות ה-60, שבה צבא מצרים השתמש בגזים רעילים, התקרית הציבה בפני ישראל אתגר בטחוני ראשון מסוגו והחשש מפני יכולותיהן הכימיות והביולוגיות של מדינות ערב הוביל להאצה של המחקר הצבאי במכון הביולוגי.
בוקר אחד בשנת 1957 הופיע שם מלומד רפואי גמלוני ובעל מבטא כבד.
אחד בשם ‘קלינגברג’.
אוזניים לרוסיה
קלינגברג טיפס במהירות בסולם הדרגות, והפך לסגן מנהל המכון ולראש המחלקה האפידמיולוגית. הוא זכה להערכה רבה בקרב עמיתיו, והצטייר כדמות מרשימה וכריזמטית. והנה בא היום וראשי המכון פנו לקלינגברג להמציא להם אישורים על תאריו האקדמיים, במטרה לקדם אותו ולהעלות את שכרו. קלינגברג טען שכל המסמכים אבדו לו בעקבות המלחמה ההיא, אך מנהלי המכון התעקשו שימציא להם את האישורים הנדרשים. בצר לו פנה קלינגברג לנספח המדעי בשגרירות ברית-המועצות בתל אביב, בתקווה שיסייע לו להשיג את המסמכים הדרושים. קלינגברג עדיין לא ידע שהוא פתח לעצמו דלת שתיסגר רק אחרי 20 שנה.
הנספח המדעי, שהיה כנראה גם ראש שלוחת הק.ג.ב. בשגרירות, זיהה מיד את הפוטנציאל הגלום בפנייה זו. מדענים וחוקרי מדע בישראל, ובעיקר מהמכון הביולוגי, היו יעדים נחשקים עבור המודיעין הסובייטי. הוא פנה למטה במוסקבה, אשר נענה בחיוב לבקשה לסייע לקלינגברג.
אלא שלסיוע זה היה מחיר. הרוסים גילו שקלינגברג לא סיים את לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת מינסק, וזיהו נקודת תורפה שניתן לנצל. הם הציעו לו עסקה: יספקו לו את האישורים הדרושים תמורת שיתוף פעולה מודיעיני.
קלינגברג הסכים. 20 שנים בשירות הסובייטים
הפעלתו של קלינגברג נמשכה כ-20 שנים תמימות, הוא הפך להיות מרגל סובייטי מושלם, עבר את ההכשרה בקלות, למד כיצד להשתמש במצלמה זעירה, היכן להצפין את התשלילים, כיצד לתקשר עם מפעליו ולהתכתב עמהם בדיו סתרים וכמובן קיבל שם ‘צופן’ משלו. כל המידע שזרם בצינורות המעבדות בנס ציונה עברו ישירות למוסקבה.
עד 1967 ישראל קיימה עם רוסיה קשרים דיפלומטיים תקינים מה שהקל מאד על קלינגברג, הסידור היה פשוט. הוא היה מתאם עם אנשי השגרירות הרוסית בישראל מפגש במקום ציבורי גן או בית קפה, שם היה מעביר להם את המידע בכתב ובעל פה. אך לאחר ניתוק היחסים עם רוסיה המפגשים עברו למדינה שלישית באירופה ובדרך כלל בשוויץ.
לקראת כל מפגש היה שולח קלינברג התראה בתא דואר כלשהו באירופה, ששימשה ככתובת כיסוי למפגשיו החשאיים לקראת מסירת מידע. עקב תפקידו של קלינגברג היה נוסע תכופות לחו”ל לפגישות עבודה וכינוסים עולמיים שסיפקו לו מסווה הולם למפגשים עם מפעליו הסובייטים. שלכל מפגש הצטיידו עם מומחים ללוחמה כימית וביולוגית משלהם כדי להפיק מקלינגברג את המיטב.
קלינגברג בגד במדינת ישראל בחינם וללא עלות, והיטב לתאר זאת בספר מרגלים:
“מפעיליו הציעו לו תמורת המידע כסף והחזר הוצאות, אבל קלינגברג דחה את הצעתם. הוא הסביר להם כי הוא מספק להם מידע משתי מערכות מניעים: “אידאולוגיים” (הכרה בחשיבותה של ברית המעוצות לשמירת השלום והיציבות בעולם) “ורגשיים” (הכרת תודה על מאבקה בנאצים של ברית-המועצות במלחמת העולם השנייה ועל המקלט שהעניקה לו בזמן המלחמה). התמורה היחידה שקיבל מהסובייטים הייתה “הכרת תודה”. המודיעין הסובייטי הצטיין ב”עיסוי אגו”. הוא נהג להחדיר בסוכני מוטיבציה ונטע בהם תחושת חשיבות עצמית בעצם הדבר שהעלה על נס את פועלם ‘למען השלום'”.
בקרת נזקים
קלינגברג, היה בעל זיכרון מדהים והצליח לשנן בעל פה כמויות עצומות של מידע, כולל שמות, נוסחאות ותאריכים, מה שאפשר לו להעביר מידע רב ערך למודיעין הסובייטי. הייתרון האנושי והגישה החופשית למסמכים מסווגים במכון הביולוגי, הפכה אותו למרגל המוסכן ביותר. כמעט כל מחקר פיתוח או יוזמה של המכון הביולוגי מצאו את דרכם, דרך קלינגברג, אל הסובייטים.
בבגידתו, קלינגברג הרס מאמץ ישראלי כביר של עשרות שנים, מיליוני שעות עבודה של מאות מעדנים, עשרות מיליוני שקלים שירדו לטמיון, ובעיקר, 20 שנה שלמדינות ערב ורוסיה היה את המידע ממה תושבי ישראל מוגנים וממה אין להם הגנה.
בשל חומרת הנזקים שגרם, קלינגברג נחשב למרגל הסובייטי החשוב ביותר שנתגלה בישראל, ולתואר “הבוגד הגדול ביותר” שפעל בישראל מאז ומעולם. הוא הסגיר מידע על המכון הביולוגי בנס ציונה, מוסד שנחשב לאחד החשאיים ביותר בישראל, לצד הכור הגרעיני בדימונה ויחידות של “המוסד” ואמ”ן. עד לחשיפת פרשת קלינגברג, מעטים בארץ ידעו על קיומו של המכון, אם בכלל. תפיסתו והעמדתו לדין
במשך השנים קלינברג עורר את חשדם של אנשי השב”כ, ואף הועמד לחקירה ולבדיקת פוליגרף, אך תמיד יצא דובר אמת. גם מעקב חשאי שהתנהל אחריו בשוויץ העלה חרס. רק בשנת 1982, כאשר אברהם שלום מונה לראש השב”כ, קלינברג נתפס והודה במעשיו.
אברהם שלום החליט לחקור את פרשת קלינברג מחדש לעומקה. הוא מינה את ינון פ. וחיים בן עמי לנהל את החקירה, והם החלו בבחינה מדוקדקת של כל המידע שהצטבר על קלינברג במהלך השנים.
תפיסתו של קלינברג הייתה הצלחה משמעותית עבור השב”כ. הוא הועמד לדין ונגזר עליו מאסר עולם.
“אני חולה וימי ספורים, אנא, גלו כלפי רחמים ותנו לי למות במיטתי”, התחנן מאוחר יותר קלינגברג בבית-המשפט בבאר-שבע. ואכן השופטים נטו לו חסד ועונשו הומתק ל-20 שנה. ובשנת 1998, הוא שוחרר מהכלא לאחר שריצה 15 שנה. עם שחרורו מהכלא היגר לצרפת שם חי עד גיל 97.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
“…מעטים היו כמותו בתולדות מעשי הריגול בהיסטוריה המודרנית. מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. לא היה כמותו”. (ספר מרגלים).
| מקורות: מרגלים, המרגל האחרון ועוד.