תגלית מסעירה: האם יונה הנביא נפלט מבטן הדג – בחופי לבנון?
האם אי פעם תהיתם איפה בדיוק יונה הנביא נפלט מבטן הדג? מסתבר שלא רק אתם! חוקרים ונוסעים במאה ה-19 התחקו אחר עקבותיו לאורך חופי לבנון, ומה שגילו מרתק במיוחד.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
נתחיל את מסענו עם ישעיהו פְּרֵס שבשנת תרפ”א (1921) פרסם את ספרו “ארץ-ישראל וסוריה הדרומית: ספר-המסעות” המוביל אותנו במסע קסום מביירות לצידון.
בספרו מתוארת דרך שאורכה חמש שעות, רצופה בנופים עוצרי נשימה: “עצי זית מקסימים” באזור צידון, “מטעי תות וכפרים ציוריים”. פְּרֵס מתאר את חאן אל חלדה, ליד בית קברות גדול, ואת המעבר על גשר ברזל מעל נהר א-דמור. אך השיא מחכה בכפר אל גיה, שם ניצב חאן נבי יוניס – המקום שבו, לפי האגדה המקומית, “הקיא הדג את יונה אל היבשה”.
קדם לו ר’ דוד דבית הלל, בביקורו בשנת תקפ”ד (1824), שבדרכו מכפר ג’ון לצידון, הוא נתקל ב”בניין קטן וקדום, מקום קדוש למוסלמים, המאמינים שהוא מקומו של יונה הנביא שניצל מגלי הים על ידי דג”. האם זהו אותו מקום שפְּרֵס מתאר? – הדמיון גואה. הנרי בייקר טריסטרם, בביקורו בשנת תרמ”ג (1863), מוסיף צבעים חיים לתמונה. הוא מתאר בציוריות: “הגלים מכים בהמיה קלה על שוליו, וים שקט מעבר לו מוקף מכל עבר גבעות נמוכות וקמוטות”. טריסטרם מספר על “הכפר המרופש נבי יונס” וסביבו “גושי כרמים של זיתים, תאנים, ותותים, שבצל כולם גודל דגן ופה ושם קבוצות תמרים”. הוא אף מזכיר “חאן עתיק עם באר ו’קבר’ מוסלמי מוקדש לזכר הנביא יונה.”
אך טריסטרם, כחוקר מדוקדק, מעלה ספק מעניין. הוא תוהה אם המוסלמים, שבדרך כלל מדייקים במסורותיהם, לא טעו הפעם. “החוף פה ושיפועו קל”, הוא כותב, ומציין שהמקום נמצא בין יפו לתרשיש, כך שהאירוע “עשוי היה לקרות כאן כמו במקום אחר”. האם זוהי ביקורת מדעית ראשונית על המסורת המקומית?
בשנת תר”ל (1870), ביקר במקום המטייל והחוקר הצרפתי ויקטור גרן. הוא תיאר את הכפר כ”כפר של מתואלים” (שיעים), מוקף בשרידי חומת-גדר עתיקה. גרן מתאר בור מים ענק, מסגד קטן מט לנפול, ושרידים של מבנה קדום. הוא מציין גם מטעים מגוונים, מערת קבורה עתיקה, וגת חצובה בסלע. מעניין במיוחד הוא תיאורו של אלון עתיק ומרשים, שסביבו ערכו התושבים מעין פולחן. ולמי שמתכנן לצאת בעקבות יונה, הנה טיפ מעניין מר’ דוד דבית הלל: “נסיעה מעכו לצור אורכת שני ימים ועולה שבעה גרוש בלבד! בדרך, אל תחמיצו את המערות המסתוריות על שפת הים, במרחק שעה וחצי מצור. לפי המסורת, הן נחצבו על ידי חירם מלך צור, ובעת סערה, מי הים חודרים לתוכן ומשמיעים “רעד גדול הדומה לקול רעם.”
עכשיו, בואו נצלול עמוק יותר למסתורין של חאן נבי יונס. אנתרופולוג דתי וחוקר תיירות מוסלמי בשם נור פארה-חדד, מציע לנו מבט מרתק על המקום מזווית עכשווית (כך לפי אתר תיירות בשפה הערבית במרשתת).
ג’יה, העיירה בה שוכן המקאם, ממוקמת כ-30 ק”מ דרומית לביירות. בעברה הרחוק, בתקופה הפיניקית, הייתה ידועה כפורפיראון – נמל ימי טבעי משגשג. היום, ג’יה מתהדרת ברצועת חוף חולית נדירה באורך שבעה קילומטרים, תופעה יוצאת דופן לאורך קו החוף הסלעי של לבנון. רצועת חוף זו מארחת מספר אתרי נופש אופנתיים.
מקאם נבי יונס עצמו הוא אוצר ארכיטקטוני. בכניסה ניצב עץ עתיק שנפגע מברק, כאילו מספר את סיפורו הדרמטי של יונה. מול השער הראשי נמצאת באר מיובשת, הנחשבת לפלאית במסורת המקומית.
פנים המקדש מספק מסע בזמן. החדר המרכזי משמש כמסגד, מחולק בווילון להפרדה בין גברים לנשים. בחדר קטן סמוך נמצא אחד מקבריו המשוערים של יונה. בקצה החדר הראשי ישנו חדר נוסף, קטן מאוד, המכוסה ב-ex-votos ובו דריח מוקף ברשת. מה שמרתק במיוחד הוא השימוש בחורבות רומיות וביזנטיות בבניית המסגד, כולל כותרות קורינתיות מגולפות בקיר הפנימי.
אום מחמד, האחראי על תחזוקת המקאם, מדגיש נקודה חשובה: המקום פתוח למבקרים מכל הדתות. זוהי עדות חיה לכוח המאחד של מסורות דתיות, כאשר סיפורו של יונה מושך אליו מאמינים מרקעים שונים.
כאגב נציין שהחוף של נבי יונס מכונה ג’ונאס ע”ש יונה. סיפורו של חאן נבי יונס מייצג את העושר התרבותי וההיסטורי של חופי לבנון. זהו מקום שבו פיניקים, רומאים, ביזנטים ומוסלמים השאירו את חותמם, וכולם מתכנסים סביב דמותו של נביא אחד.
בעוד שהמדע המודרני עשוי להטיל ספק בדיוק הגיאוגרפי של הסיפור, אין ספק שחאן נבי יונס הוא אתר בעל חשיבות תרבותית והיסטורית עצומה.
>> למגזין המלא – לחצו כאן
אז בפעם הבאה שאתם מטיילים לאורך חופי לבנון, אל תשכחו לעצור בג’יה. מי יודע, אולי תמצאו את עצמכם עומדים במקום שבו, לפי האגדה, יונה הנביא חזר אל היבשה, ותרגישו את משב הרוח של ההיסטוריה על פניכם. לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]
Post Comment